סמכותו של ’מרא דאתרא’

א. האם חובתי לפסוק הלכה כמו הרב של המקום בו אני גר או שאני רשאי לקבל על עצמי לפסוק כרב אחר? ב. האם יש חלוקה בדין זה בין הלכות שאני נוהג בביתי בצנעה לבין הלכות שבפרהסיא? ג. האם קהל במקום מסויים (שלא קיבלו על עצמם את רב המקום) חייבים לפסוק כמותו (לדוגמא: האם בית כנסת שאין לו רב או וועד בנין מגורים חייבים ללכת לפי פסיקותיו של רב העיר דווקא)? נ.ב. אני שואל לאחר שעברתי על כל המקורות שמצאתי בענין ומצאתי בהם רק איסור לרב אחר לפסוק במקומו של ה’מרא דאתרא’ אך לא חובה ליחיד ללכת אחר פסיקת המרא דאתרא. [המקורות שראיתי (בחלקם לא עיינתי): מאמר הרב אריאל והרב דסברג בתחומין יא, עמוד הימיני סימן ו, שו"ע יו"ד רמ"ה, כב, וגר"א שם, ר"ן פסחים (יז: בדפי הרי"ף)]. על כן אבקש מאוד מהרב לציין את המקורות לתשובתו אם אכן ישנה חובה כזו.

מרא דאתרא הוא מי שהציבור קיבל את הוראותיו וכמסופר בגמ' שבמקומו של ר' אליעזר היו כורתים עצים בשבת כדי להכשיר סכין לצורך מילה ועוד מקרים דומים בש"ס. בימינו לא בכל מקום מקבלים רב רק כדי ללמוד ממנו תורה והדבר שונה ממקום למקום. עם זאת בשאלות ציבוריות יש לקבל את מרות המרא דאתרא