לילד מעל גיל בר מצווה האם מותר לו לשחק בגוגואים (גלעיני משמש) באופן שאו שתזכה או שתפסיד, הרי אסמכתא בעלמא לא קניא ודמי למשחק בקוביה? תודה רבה מראש

בס"ד שלום וברכה, אכן זו בעיה כפי שנבאר. אך אם ברור שהילד לא ישמע לך כשתאמר לו שהדבר אסור אין לומר לו, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. בגמרא סנהדרין כד: כתוב שאסור לשחק בקוביא משום שזו אסמכתא שדינו כגזל מדרבנן. וכך נפסק בשולחן ערוך (חו"מ, שע סעיף ב): המשחקים בקוביא כיצד, אלו שמשחקים בעצים... ועושים תנאי ביניהם שכל הנוצח את חבירו באותו שחוק יקח כך וכך. וכן המשחקים בבהמה... ועושים תנאי שכל שתנצח בהמתו או תרוץ יותר יקח מחבירו כך וכך, וכל כיוצא בדברים אלו, הכל אסור, וגזל מדבריהם הוא. הסיבה שחכמים אמרו שמעשה זה הוא גזל משום שהאדם שנכנס למשחק כזה הרבה פעמים בטוח שהוא זה שינצח ולא חושב שיש סיכוי שיפסיד, לכן אין כאן הסכמה אמיתית שאם הוא יפסיד יתן את כספו. הראשונים נחלקו מהן אותם משחקים שיש בהם איסור זה, התוספות סוברים שאם שנים מתערבים בדבר שאינו תלוי בהם כגון שאמר לחברו: "אם יעבור כאן אדם אשלם לך" אין איסור. משום שבמקרה זה אינו סומך על מומחיותו שינצח. ויש חולקים שאף בזה אסור, ועיין ברמ"א (שו"ע חו"מ רז, יג) שהביא את הדעות השונות. אך במשחק גוגואים הילד בטוח שהוא מומחה ולא יפסיד ולכן יש בעיה של אסמכתא לדעת כולם. יש שרצו לומר שאצל ילדים אין איסור זה, אך במרדכי (סנהדרין רמז תשכג) לאחר שמאריך בחומרת האיסור לקחת ממון ע"י משחקים שמוגדרים כאסמכתא כותב במפורש שדבר זה אסור גם אצל ילדים והדבר הותר רק בליל הסדר וז"ל: "שלא הותרה שחיקת אגוזים אלא לתינוקות ביום טוב הראשון של פסח בלבד, כדתניא: אמר רבי יוסי וכי תועלת לתינוקות ביין אלא מחלקין להם אגוזים כדי שישאלו". ומה שכתבתי שאם ברור שהילד לא ישמע לך אין לומר לו שהדבר אסור, ניתן ללמוד מדברי הרמ"א (אורח חיים שלח, ה) שכתב לגבי משחקי ילדים שאסור לשחק בהם בשבת משום שהם כמו מקח וממכר, "ומ"מ אין למחות בנשים וקטנים, דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין". לסיום, שמעתי מהרב נחשון רבינשטיין שליט"א שהלך לשאול את הגרז"ן שליט"א האם מותר לתת לילדים לשחק משחקים אלו? ענה לו הגרז"ן שאכן הדבר אסור. והוסיף שגם חינוכית נכון לא לתת להם כיוון שכך הם מתרגלים להרוויח בלא מאמצים ע"י משחקי הבל. בברכה,