שלום אני בגיל הנעורים ואני מרגישה שממש קשה לי להתפלל כאילו אני מתחילה ואז אני לא מתכוונת בכלל אז אני מפסיקה או שיש ימים שאני פשוט שוכחת וזה לא ככה תמיד זה התחיל בקורונה קשה לי להתפלל בלי מסגרת למודית מה אני יעשה? אני רוצה להתפלל ולכון אני רוצה להרגיש שהתפילה שלי חשובה לה לא רק סתם טובה שאני עושה לאלוקים מה אני עושה????

בס"ד שלום וברכה, אני מבין את הקושי שלך. היציאה מהמסגרת לא פשוטה לרוב האנשים, ותחומים רבים בחיי היומיום השתנו מעט או הרבה בעקבות המצב. ביניהם גם התפילה. חשוב מאד מאד שתזכרי תמיד - תפילתך יקרה חשובה ורצויה לפני ה', גם כשאת בעצמך אינך מרגישה בכך. עצם העמידה מול ה' מזכירה לנו את מקור כוחותינו, ואת תפקידנו בעולם, וכן את הצורך בהתקדמות מוסרית מתמדת. ולכן, עצם העובדה שאת מרגישה קושי זה כבר סימן חיובי, שאת רוצה יותר אך לא מצליחה. שתי עצות שאולי יעזרו: א. קבעי לעצמך זמן מוגדר לתפילה בבוקר. לא משהו כמו אחרי ההתארגנות אלא לדוגמא שמונה או תשע בבוקר. ב. התפללי מתוך סידור כל התפילה. בהצלחה רבה, תפילותיך חשובות מאד!