בס"ד שלום וברכה, אישה הנוהגת להתפלל תפילה אחת ביום (שחרית או מנחה) ואין לה זמן להתפלל בבוקר ומוכרחת להתפלל בדרך. עומדות לפניה שלושה אפשרויות, איזו מהן עדיפה: א. להתפלל בדרך ותפילת עמידה תהיה בישיבה. ב. להתפלל עד שמונה עשרה, ואת שמונה עשרה תתפלל במקום העבודה, אבל ייתכן והיא תאלץ להפסיק בדיבור. (מדובר בבחורה אשכנזיה האומרת ברכות קריאת שמע בברכה). ג. להתפלל מנחה. מה עדיף? תודה. נ.ב. לא מדובר באופן קבוע, לרוב מתפללת בבית.

לשואלים, שלום וברכה! עדיף להתפלל שחרית בדרך בישיבה (כמובן כשאינה נוהגת אלא נוסעת), אלא אם כן היא מרגישה קושי להתכוון בתפילה בדרך, ותפילת מנחה תהיה טובה ומועילה יותר. הרחבה: אין ספק שאפשרות א עדיפה מאפשרות ב. תפילה בישיבה עדיפה מתפילה עם הפסקות באמצע, או אפילו רק טרדת לב מחשש להפסקות באמצע (שו"ע או"ח סי' צד ס"ה וערוך השלחן שם ס"כ). אמנם היה מקום להתלבט האם אפשרות ג' עדיפה. וגם אם אפשרות ג' אינה קיימת, יש מקום לספק לגבי אישה, מאחר שלפי דעה משמעותית בפוסקים אינה חייבת בתפילת שמונה עשרה, ואם כן השאלה האם עדיף להתפלל בצורה שאינה לכתחילה או שלא להתפלל תפילת העמידה כלל. על שאלה זו ניתן להשיב על פי הגמרא בברכות ל ע"א: "רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב, כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד", ופירש הרא"ש (פ"ד סי' כ): "דעיקר תפלתו היתה מעומד, אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב", כלומר, תפילתו בישיבה הייתה בתור תפילת נדבה בלבד. מכאן יש ללמוד שגם מי שאינו מחויב בתפילה, אם הוא רוצה להתפלל וכעת מסיבה כלשהי אין לו ברירה אלא להתפלל בישיבה - עדיף שיתפלל בישיבה מאשר שלא יתפלל כלל (זו הדרכה עקרונית, אך למעשה העדיפו הפוסקים בימינו שלא להתפלל תפילת נדבה, עיין פמ"ג א"א סי' פט סקט"ז). וקל וחומר לאישה, שיש אומרים שחייבת בשלוש תפילות כאיש. לכן לענ"ד עדיף במקרה כזה לבחור באפשרות א'. גם כאשר יש אפשרות להתפלל מנחה במקום שחרית, יש עניין גדול להתחיל את היום בתפילה (יש גם איסור לאכול ולעשות מלאכה לפני התפילה, אלא שלעניין זה נוהגות הנשים להקל ולהסתפק בברכות השחר). מאידך, אם האישה מרגישה שתפילת שחרית באופן כזה תהיה חטופה, ותפילת מנחה תהיה נינוחה ומועילה יותר, עדיף להמיר את תפילת שחרית במנחה בכוונה.