לגבי אמירת "מה יקר חסדך" לאחר עטיפת הטלית. האם אפשר לאומרו מיד לאחר העטיפה, אפילו לפני שעבר זמן של כדי הילוך ארבע אמות, או רק לאחר שעבר שיעור זה.

שלום וברכה. יש נוהגים לומר פסוקים אלו לאחר עטיפת הראש תוך זמן הילוך ד' אמות, עוד לפני שהורידו את הטלית על גופם, ואין בכך הפסק כיון שאת עיקר העטיפה כבר עשו [ויש שחשו להפסק ולכן הרהרו פסוקים אלו במחשבה]. ויש נוהגים לומר פסוקים אלו לאחר שהורידו את הטלית על גופם, ואז אין צורך להמתין כדי הילוך ד' אמות. מקורות: מנהג זה הוזכר בחסד לאלפים (סי' ח' אות ב'), שאחר שיניח הטלית על ראשו "ישליך שתי ציציות של צד ימין על כתפו השמאלית לאחוריו, ויעמוד כדי הילוך ארבע אמות ויאמר מה יקר חסדך וכו' נראה אור. וימשיך הציציות לפניו ויאמר משוך חסדך ליודעך וצדקתך לישרי לב, שוש אשיש בה' עד תעדה כליה. וישלשל הטלית לאחוריו ועל זרועותיו". ובספר נתיבי עם (סי' ה') כתב שכן נוהגים בירושלים. ובספר עוד יוסף חי (בראשית אות ז') כתב "טוב להרהר בעת השלכת הכנפות הימנים בפסוק: שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי, כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. ואחר שישליך שני כנפות השמאלים יאמר בלחש שלשה פסוקים אלו, ה' צבאות עמנו וכו'". והטעם שאין בכך הפסק ביאר בילקו"י (סי' ח' הערה ל"ג): "וכנראה דטעמו דהעיקר לדינא כדעת רוב ככל הפוסקים ומרן הש"ע (סי' תלב) שכל שהתחיל במצוה, אף על פי שעדיין לא יצא ידי חובת המצוה עד שיסיים עשייתה, מכל מקום אין השיחה חשיבא הפסק. וכ"פ בשו"ת יחוה דעת חזן חלק ג' (סי' א'), וכמבואר דין זה בשו"ת יביע אומר חלק ז' (חאו"ח סוף סי' א'). ובהליכות עולם חלק א' (עמוד ג')". אולם בכף החיים (סי' ח' אות ח') כתב, שיש לאומרם אחר שיוריד הטלית על גופו, וכן מובא בשו"ת מעשה נסים (סי' ב', ובסוף הספר שם). והובאו דבריו בהערות איש מצליח (סי' ח' סק"ד), ושכן נראה דעת הגר"ח נאה, דכל זמן שלא הוריד הטלית על גופו אין כאן עיטוף בציצית. וכן נראה קצת מסידור בית עובד. וראה כל זה בילקו"י (שם) וכתב שמנהג אביו מרן הראשל"צ הגרע"י להרהר את הפסוקים ולא לאומרם בפיו. וראה בשו"ת יביע אומר (שם), שמכל מקום כתב, שהנוהגים לומר הפסוקים קודם שהורידו הטלית על גופם, יש להם על מה לסמוך. בברכה רבה,