שלום הרב שבוע טוב וחג שמח אני לצערי נכנסתי לבידוד לפני יום כיפור עד אמצע חג סוכות, השאלה האם מותר לי להסתפר בחג סוכות? השיער מפריע לי, ולא יכולתי להסתפר בבידוד, כי לא היה לי מכונה (טכנית יכלו להביא לי ואסתפר לבד, אבל אף פעם לא הסתפרתי לבד, בעיקרון תכננו לעשות את זה אבל שכחו להביא לי)

לשואל, שלום וברכה ומועדים לשמחה! אם כל מכריך שיראו אותך מסופר יודעים שהיית בבידוד אתה רשאי להסתפר, אך בצנעה בבית ולא אצל הספר. ההיתרים לתספורת במועד הם למי שכל מכריו יודעים שהוא לא היה מסוגל להסתפר לפני החג ("אונסין מפורסמין וגלויין לכל"), כגון שהוא יצא מהכלא או חזר מנסיעה למדינה אחרת. הפרסום הוא בשני מובנים: שכל מכריו יודעים מה שקרה לו, וגם יודעים שכשקורה דבר כזה אי אפשר להסתפר. תקלות אחרות שמנעו מהאדם להסתפר, שאינן ידועות כל כך למכריו של האדם, או לא ידועות כמונעות תספורת, אינן מתירות את התספורת (סי' תקלא ס"ג ומשנ"ב ס"ק ה-ו). המקרה שאנו דנים בו הוא גבולי. האם כניסתו של אדם לבידוד ידועה למכריו? דומני שזה כבר לא "שיחת היום" בין מכרים כמו לפני מספר חודשים, ובכל זאת זה ידוע בחוג המכרים הקרוב, זה שגם יודע שהאדם הסתפר. יש מקום להרהר גם בשאלה, שאפילו אם הבידוד התפרסם - ה"אונס" שבו אינו מוחלט, מכיוון שיש שרגילים להסתפר בעצמם ויכולים להסתפר גם בבידוד. אם כן, לכאורה זה דומה לדין של חולה שהתרפא, שמן הסתם כל מכריו יודעים שהיה חולה ובכל זאת אסור לו להסתפר כי ההנחה שחולה אינו מסתפר אינה מפורסמת (מ"ב הנ"ל). מכל מקום, מסתבר לענ"ד שהדבר דומה יותר לדברי הירושלמי (מו"ק פ"ג ה"א) שהובאו בפוסקים על כך שהחבוש בבית האסורים, אפילו של ישראל, נחשב כאנוס על כך שלא הסתפר, מפני ש"אינו ערב לאדם לגלח בבית האסורין", ובלשון המאירי (מו"ק יג ע"א): "אין דרכו של אדם לגלח לא בשבי ולא בבית האסורין. ומכאן התירו חכמי הדורות לספר לחולה שנתרפא במועד, ואע"פ שקצת חולים יכולים לספר - אין דרכו בכך. אלא שאין ראוי להקל ראש בזו אלא לפי מה שעיני דיין רואות". ובדומה לזה, נראה שהכל מבינים מדוע המבודד לא הסתפר בעצמו, אע"פ שיש שיודעים לספר את עצמם. ואמנם השו"ע אסר בחולה שהתרפא, ע"פ תשובת הרשב"א, אלא שהרשב"א כתב זאת מפני שזהו מקרה נפוץ שראוי היה שייכתב במשנה, וצריך לומר שיש חולים רבים שיכולים להסתפר באין מפריע ולכן זה נחשב כעין "תירוץ" לא משכנע, למה לא הסתפרת לפני המועד. לעומת זאת כאן הכל יודעים שזה לא "סתם תירוץ" אלא דבר מובן בהחלט. וראיתי שכך פסקו רבנים חשובים בחוה"מ פסח.