שלום כבוד הרב, בכמה מדרשים ובהרבה מאוד הרצאות של רבנים וספרי קודש מזכירים את הגמרא בבבא בתרא ע"ה. לפיה בעולם הבא כל צדיק נכווה מחופתו של חברו ורבי חנינא אומר "אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה". הפירוש ששמעתי בכמה מקומות על הגמרא הזו היא שכל צדיק ירגיש בושה שלא עשה מספיק מצוות על מנת להיות במעלה של חברו. השאלה שלי היא אם זה המצב, אז איזה מן גן עדן זה שכל אחד, על אף שהוא צדיק, מרגיש בושה וצער מזה שהוא לא במעלה גבוהה כמו שהיה יכול להיות?? זה נשמע יותר כמו גיהנום ולא כמו גן עדן! לא מספיק שאדם התייסר בעולם הזה וקיים כמה מצוות שהצליח, אלא הוא צריך גם בעולם הבא להצטער על זה שלא הצליח לקיים יותר מצוות ושיש אנשים שלא הגיע למעלתם? אשמח למענה ותודה רבה מראש. דור

שלום לך, הרמח"ל (במסילת ישרים, פרק ד) הסביר שאין הכוונה במאמר חז"ל זה שכל אחד בעולם הבא מקנא בחברו שקיים יותר מצוות ממנו: "כי אין זה מטעם הקינאה, אשר תיפול רק בחסרי הדעת ... אלא מפני ראותו עצמו חסר מן השלמות, מדרגה שהיה יכול להשיגה, כמו שהשיגה חברו". כל אחד הוא מיוחד, ולכל אחד נתן הקב"ה משהו המייחד אותו מכל האחרים. ואת אותה נקודה המיוחדת, צריך האדם לשכלל ולפתח ולהוציא אל הפועל. כך שלכל אחד יש כוחות משלו וכישרונות הטבועים בנשמתו, ואותם הוא עמל להוציא אל הפועל בצורתם השלמה. וככל שהאדם עמל, ומצליח, לממש את הכישרונות שלו, ולחבר אותם לעבודת ה', הוא משיג מדרגה של שלמות גבוהה יותר. אין דבר מתוק יותר מאדם שמצליח בחייו לממש את מה שהקב"ה טבע בתוכו. ומי שלא עמל בחייו לממש את הייחודיות שהקב"ה טבע בו, יחוש מרירות על כך, לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה. הצער בעולם הבא הוא לא בגלל שמישהו אחר הצליח יותר ממני, אלא בגלל שאני לא הצלחתי להגיע למימוש מלא של מה שהקב"ה העניק לי. נוסיף הסבר: דרך שבעולם, אדם לא חפץ בדברים שאינם שייכים לאופיו ולכשרונותיו המיוחדים. ולכן גם אין הוא מקנא באחרים שיש להם את אותם הדברים. לדוגמה: מי שכישרונו הוא בתחום המוזיקה, אינו מקנא ביכולת של שחקן כדורגל. זה פשוט לא חסר לו. כך גם בעולם הבא: אדם לא יקנא במה שהשיגו אחרים, מכיוון שזה לא מתאים לטבע נשמתו. אבל יחסר לו מה שהוא לא הצליח לממש מכשרונו המיוחד. מה שהוא היה יכול להשיג, ולא השיג, בגלל רשלנותו. על כך הוא יחוש מרירות. זה לא יהפוך את גן העדן לגיהינום, אבל זה בהחלט סיבה טובה להתאמץ יותר כדי להשלים את עצמנו ולממש את מה שהקב"ה נטע בתוכנו. אוריאל טויטו