מה הדין אם טיגנו בצל במחבת חלבית ולקחו את הבצל ובישלו אותו בסיר בשרי עם מאכל פרוה? שני הכלים לא בני יומן.

שלום וברכה. לבני ספרד, בדיעבד הכל מותר, האוכל והכלי. אולם לבני אשכנז, המאכל והכלי נאסרים, ובמקום הפסד יש להקל. מקורות: דעת מרן השו"ע (צ"ה א') שבדיעבד יש להקל אף בבן יומו (כה"ח סק"א, ובהליכות עולם עמ' ע"ט י"ב וילקו"י צ"ב-צ"ח ה' התירו בדעת מרן לכתחילה נ"ט בר נ"ט על מנת לאוכלו עם חלב), וממילא יש להתיר את המאכל והכלי בנידון השאלה. ולבני אשכנז יש להחמיר בזה אף באינו בן יומו, כיון שהבצל "מחליה לי לשבח" כלומר הופך את הכלי לבן יומו, וכטעם ראשון, ולכן הכלי והמאכל נאסרים, אך יש חולקים בשעת הדחק והפסד מרובה, ולמעשה צריך שאלת חכם בזה (ראה פתחי מגדים פרק ז' י"ד וט"ו בשם היד אברהם, שהביא נידון זה). כמו כן יש ללמוד דין זה מדברי הרמ"א (שם ג') לגבי עירוי מים מכלי ראשון בשרי על כלי חלב שאוסר אם היה בן יומו. ומשמע שהכלי והמאכל אסורים (ש"ך סק"ה וסקי"ז, ט"ז סקי"ג). ודעת הש"ך עצמו, שבדיעבד בהפסד מרובה הכל מותר, וכן כתב בחכמת אדם (כלל מ"ח סע' י"ג) שמעיקר הדין מותר, אך למעשה יש להחמיר אא"כ מדובר במקום הפסד. ודעת המשאת בנימין והפר"ח (סק"ז וסקי"ז) להקל בדיעבד. ולכן בנידון השאלה, יש להחמיר לבני אשכנז מלבד במקום הפסד ושעה"ד, וכהכרעת החכמ"א והקצשו"ע (סי ו' פ"א ח'). ברכת ה' עליכם,