האם יש נפקא מינה הלכה למעשה מתשובת הרב גם לגבי מגע בבנות דוד ו\או קרובות משפחה באופן כללי? כאדם דתי החי בסביבה שאינה בהכרח כזו, זוהי אחת מהנקודות הקשות ביותר לשמירה בדבקות בדורנו. איך ניתן להתחזק בעניין? אודה לרב אם יוסיף מראי מקומות שניתן להרחיב מהם את היריעה בכך.

שלום ישנו איסור עקרוני לגעת בכל מי שאסור לנו בעריות. דודים, בני דודים, אישה בימי נידתה, פנויות בימינו (כי הן נידות) וכו' כל אלו אסורים עלינו בעריות. יוצא דופן בדיני עריות – וזה היתר נגיעה בין קרובי משפחה מדרגה הראשונה (אבא, אמא, אח, אחות, בן, בת), למרות שהם אסורים בעריות. דין נגיעה הוא מגיל 6-7 בילדה שאינה קרובת משפחה. בקרובת משפחה אפשר להקל מקסימום עד גיל 9. לגבי אחות אין איסור נגיעה עד גיל 12. למעלה מגיל 12 נאסר נגיעה של חיבה. (לגבי איסור יחוד, יש איסור יחוד מגיל 3). ביחס לבני דודים, ניתן לומר שמכיוון שיש קשר משפחתי ונפגשים במסגרת משפחתית אזי הצד של ההרהור וההסתכלות פחות מתעורר. אולם בנוגע לאיסור נגיעה אין הבדל. גם בנושא הרהור כל אחד ישים לב האם באמת הוא נשאר בטהרתו או שמא אצלו גם בנוגע לבנות דודות יש הרהורים ואזי יעשה לעצמו סייגים לפי הזמן והמקום. חשוב ורצוי להסביר לסביבה על דרכך החדשה, בהתחלה אולי זה יהיה קשה לך או להם אבל אל תיפול ברוחך תתחזק באומץ וגבורה גדולה ובנחת להסביר להם שזה לא פגיעה בהם אלא שכך אתה נוהג ואדרבא הראה להם פנים שוחקות וקבל אותם בסבר פנים יפות ובנימוס. אחד הרעיונות של ענין שמירת הנגיעה הוא כיון שהמגע כל כך מקרב ויוצר קשר עמוק ומשמעותי (כמובן לא למי שכבר רגיל בו ופגם ברגש זה) אנו שומרים אותו לאנשים הקרובים לנו ביותר בין בני הזוג ובקרב המשפחה הקרובה. מקורות: כידוע איסור נגיעה נובע מהאיסור הכללי של עריות ושל קירבה לכל דבר שבערווה. לדעת הרמב"ם איסור נגיעה הוא מן התורה ונלמד מהפסוק "לא תקרבו לגלות ערווה". הרמב"ם אוסר ע"פ הפסוק כל קרבת בשר שיש בה הנאה - מהתורה כחלק מאיסורי עריות, שדינו יהרג ואל יעבור. אם אין הנאה בקירוב בשר, אז האיסור הוא מדרבנן. לעומתו הרמב"ן סבור שקירבת בשר כלשהי שיש בה הנאה זה רק איסור דרבנן. מדברי בית יוסף והשולחן ערוך משמע שסבור כדעת הרמב"ם. מעיקר הדין, כיוון שדין נגיעה נובע מדיני עריות הוא חל אך ורק מאותו גיל שממנו יש שייכות בעריות, אך יש גם פן של חינוך. יום טוב