ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרומה זכר למחצית השקל - לישיבה הגדולה בעולם! תרמו כעת ועזרו לנו

לצערנו התרחשה שגיאה בקבלה או הצגה של נתונים

לתקוע בשופר בעת צרה

32
שאלה
שלום וברכה לרב. האם זה נכון שיש נוהגים לתקוע בשופר תשר"ת בזמן אמירת י"ג מידות בתפילה בציבור כאשר יש מלחמה או מגיפה ובזה מקיימים את המצוה לתקוע בעת צרה ? ואם כן האם לנהוג כך בתקופת הקורונה?
תשובה
שלום רב. מנהג זה כמעט ואינו מצוי כיום, אולם כך נהגו בישוב הישן בארץ ישראל, לתקוע בשופר תשר"ת בזמן אמירת י"ג מידות על כל צרה שלא תבוא, וכן נהגו בירושלים בדורות האחרונים, וכן הנהיג הגר"ש דבליצקי זצוק"ל בקהילתו בבני ברק, וכתב שמקיימים בכך מצוה עשה מהתורה לדעת הרמב"ם. לכן ודאי שהיוזמה שכבודו מעלה היא ברוכה, אולם ככל מנהג טוב שרוצים לקיימו בקהילה מסויימת, הדברים צריכים להיעשות בהתייעצות ובהסכמת המרא דאתרא. הרחבה: כתב הרמב"ם בריש הלכות תעניות: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור", וכן פסק מרן השו"ע (תקע"ו א'): "כשם שמתענים ומתריעים על הגשמים, כך מתענים על שאר צרות כגון גויים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל וכו'. ובהמשך (שם ב'): "וכן על הדבר", משמע שיש לתקוע כאשר יש מלחמה ודבר וכדומה. וכתב המגיד (הובא במ"ב שם סק"א) שמקיימים המצוה גם בשופר. והנה במג"א (שם) כתב "ואני תמה למה אין אנו נוהגין לתקוע בעת צרה ואע"פ שאין תעניות ציבור בבל, מ"מ הלא מדאורייתא מצוה לתקוע בכל תענית", ונשאר בצ"ע. אמנם יש עדות ממרן החיד"א (מחז"ב תקע"ו) שבזמנו לא נהגו לתקוע בירושלים, אלא שמאידך מצאנו עדויות רבות למנהג זה, בפרט במאה שנים האחרונות, וכך נהגו בכמה מקומות בארץ, וכן כתב בתשובות והנהגות (ד' קכ"ז) וז"ל: "מ"ע מן התורה לתקוע בשופר בעת צרה, וכן הוא המנהג בישוב הישן בארץ ישראל כשיש צרה מתפללין, ולפני אמירת י"ג מדות תוקעים תשר"ת, ואז אומרים י"ג מדות וכו'". וכן כתב בספר אהבת ציון (עמ' ל"א) שכן ראה שנהגו בצפת (וכן מובא בספר שבילי דוד תקע"ו א' שכן נהגו, וכן בספר בטוב ירושלים פי"ג לגרב"צ ידלר זצ"ל, ושו"ת ישכיל עבדי ח"ו סי' ח', ושו"ת צי"א חי"ט סי' ט"ז). ואכן הגר"ש דבליצקי זצוק"ל הנהיג להריע בשופר אחרי התפילה בעת צרה (כך עשה למעלה מ15 כל יום מאז פרוץ האינתיפאדה) במניין אצלו בבני ברק (וזרח השמש עמ' י"ח, ובספרו יעננו בקול פ"ה). וכתב שמכיוון שמשמע (בשו"ע ובמ"ב שם) שבזמננו לא נהגו בחצוצרות, מכל מקום צריך לומר שמתקיימת המצוה בשופר. כמו כן כל ההצעות ליישב מדוע אין אנו נוהגים לתקוע היום, לכאורה אינם שייכים בזמננו (ראה מ"ב שם שמה שלא נהגו כיון שמצוה זה אינה שייכת אלא בא"י, ויש שכתבו דוקא שא"י תחת רשותנו, ויש שכתבו דוקא בצרה שבאה על כלל ישראל). וכתב שהטעם העיקרי שהפסיקו עם זה ברוב המקומות בחו"ל,  הוא משום אוושא מילתא ומפני פחד הגויים, וכפי המבואר בגמ' (ר"ה לב:) ובירושלמי (שם פ"ד ח') שחששו כן בתקיעות, ומעין מש"כ בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' קצ"ח). ולכן כתב למעשה שיש להמשיך את המנהג הזה, ושכן נהגו בירושלים בדורות אחרונים שבכל צרה שלא תבוא על הציבור תוקעים בשופר באמירת י"ג מידות, וסיים (שם): "וכן אנחנו נוהגים שתוקעים בכל יום במניין שלנו עד שתעבור הצרה". האופן הנכון לקיום מצוה זו, כתב בספרו יענו בקול (שם אות ד') שעולה מדברי החינוך (שפ"ד) שטעם התקיעות כדי שיכוונו יותר בתחנונים שמבקשים אז. ומשמע מדבריו שתקיעות אלו צריכות לבוא עם התפילה. ולכן הנהיג לתקוע קודם אמירת "ויעבור" כמבואר בטור (סי' תקע"ט) ודומה למה שנוהגים הספרדים (אלא שהם תוקעים אחר ויעבור לפנו ה' ה'). ונהג לפני לומר מזמור "אשא עיני אל ההרים" ולאחריו "אחינו כל בית ישראל" ואח"כ "תאזין שוועתנו" עד "ושם נאמר" ואז תקיעת תשר"ת, ואח"כ "ויעבור" ואמירת י"ג מידות. ובימי שני וחמישי שאומרים תחנון וכו' היו מקיימים אז את התקיעות עם אמירת הי"ג מידות. וצריך התוקע לכוון לקיים בזה מצות עשה לדעת הרמב"ם, ונראה שכל השומעים מקיימים בזה גם מצות עשה. הטעם לתקיעת תשר"ת, משום שמעיקר הדין צריך רק תרועה, שהרי כתוב "והרעותם". אלא שמבואר בתפארת ישראל (תענית פ"ב יכין נ"ה) שגם בתרועות של מלחמה ותעניות צריך פשוטה לפניה ואחריה. אולם אין צורך בג' תקיעות,  וגם לא שייך כאן תקנת רבי אבהו לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת (עיין כל זה בספרו יעננו בקול שם, ובספר הנפלא דרך ישרה י"ט א-ב על הנהגותיו בקודש). בשורות טובות ישועות ונחמות,

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il