ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר שאלות פרטיות בסוגיות שונות

שיטת הרמב"ם בדין חציצת כלים בטומאת מת

שאלה
שלום הרב, שנינו במשנה (אהלות ו, א) שכלים נעשים אהלים לטמא אך לא לטהר. מהמשך דברי המשנה מבואר שהלכה זו נאמרה אף בכלים שלא מקבלים טומאה, כגון כלי גללים ואבנים. לעומת זאת, בגמרא (ב"ב כ.) מבואר שכלי חרס במונח בחלון חוצץ בפני הטומאה. החלוקה לכאורה פשוטה, בחלון הדרישה היא שהחציצה תיעשה בדבר שלא מקבל טומאה, ולכן כלי חרס מגבו, ולכאורה כל כלי שאינו מקבל טומאה מועיל בכדי לחצוץ בפני הטומאה. המשנה בריש פרק ו באהלות לעומת זאת עוסקת בדין אוהל, ואוהל לא יכול להיעשות מכלים כלל, אפילו אם אינם מקבלים טומאה (מבלי להתעמק כעת בטעם החלוקה). אלא שמדברי הרמב"ם בשני מקומות לפחות, נראה שהוא לא עשה את החלוקה הזו: א. בהלכות טומאת מת פי"ג הלכה ד, וכמבואר בהשגת הראב"ד שם. ב. בפירוש המשנה (אהלות ו ב) כותב הרמב"ם כך: "ואם היה אותו החלון סתום בכלים אינן חוצצין בפני הטומאה כמו שאמרנו בתחלת פרק זה לטמא אבל לא לטהר". נראה שהרמב"ם כאן מחבר בין משנה א בפרק, ובין דין כלים בחלון. תודה רבה מראש, איציק
תשובה
לאיציק, שלום וברכה! שאלתך טובה, ובכל זאת יש ראיות שגם הרמב"ם מקבל את החלוקה בין חציצת גגון, שאינה אפשרית ע"י כלים כלל, לבין חציצה בחלון, שאפשרית ע"י כלי שאינו מקבל טומאה. הדין שכלי שאינו נטמא חוצץ מן הצד מפורש ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק כד הלכה א: "בית שחלקו בקנקנים טהורות מן הארץ ועד הקורה וטומאה בחציו האחד אם היה פי הקנקנים כלפי הטהורה הרי אלו מצילות, ואם היו כלפי הטומאה אינם מצילות". וכן שם פט"ו ה"ד: "סתם החלון בכלי חרש והיה פיו לחוץ ה"ז חוצץ לפי שאינו מטמא מגבו והרי הוא טהור". מאידך, הדין שכלי שיוצר גגון או אפילו תומך בגגון אינו חוצץ בשום אופן מפורש גם הוא ברמב"ם, בפי"ב ה"א: "אדם או כלים שנעשו אהל על הטומאה, בין שהיו הן עצמן אהל בין שהיו עמודי האהל, אפילו היו כלים שאין מקבלין טומאה כל עיקר הרי אלו מביאין את הטומאה ואינן חוצצין בפני הטומאה". וכך הוכיח בחסדי דוד (על התוספתא באהלות פ"ז ה"ד, עמ' ריד-רטו) בדעת הרמב"ם. מכאן נפנה לשני המקורות שמהם הקשית. בהל' טומאת מת פי"ג ה"ד: "ואלו מביאין ולא חוצצין: האדם, וכלי עץ שאינן באין במדה מפני שהן ככל הכלים ומתטמאין... ורחיים של יד שהרי היא בכלל כלי אבנים, כל אלו מביאין ואינן חוצצין". יש כאן סתירה פנימית לכאורה, שכן פתח בזה שכלי עץ שאינם באים במידה אינם חוצצים כי הם מקבלים טומאה, ומשמע שכלי שאינו מק"ט חוצץ, ומאידך סיים שאפילו כלי אבנים אינם חוצצים. אולם מעניינה של הלכה זו נראה שהכל עוסק בחציצת אהל מטומאה שמעליו או תחתיו, ונראה שהלשון "מפני שהן ככל הכלים ומתטמאין" לא באה לומר שדווקא מפני שהם מק"ט הם נטמאים, אלא קבלת הטומאה בהם היא סימן להיותם כלי, בניגוד לכלי הבא במידה, שדינו כאהל ואינו כלי (כך מצאנו לכמה עניינים שכלי הבא במידה אינו "כלי", כגון לעניין בניין וסתירה בכלים, עיין ערובין לה ע"א. ובפרט ברמב"ם משמע שכלי הבא במידה הופקע אפילו מטומאת מדרס, ואכמ"ל). לגבי פירוש המשנה באהלות ו,ב שהבאת, יש בו סתירה לכאורה מיניה וביה: "היה חלון בין שני בתים ויש בו טפח על טפח או יותר והטומאה באחד משני הבתים, הרי הבית השני מתטמא בלי ספק כפי הכלל שנקבע שטפח על טפח מביא את הטומאה. ואם היה אותו החלון סתום בכלים - אינן חוצצין בפני הטומאה, כמו שאמרנו בתחלת פרק זה: לטמא אבל לא לטהר. ואם היה באותו החלון חבית מלאה תאנים שהחבית אינה חוצצת, כי מפני שהיא כלי הרי היא מתטמאת, וכל דבר שנטמא אינו חוצץ בפני הטומאה כמו שיתבאר. במה דברים אמורים? בשהיה פי החבית כנגד הבית שיש בו הטומאה, לפי שאין כלי חרש מטמא מגבו כמו שנתבאר כמה פעמים, ולפיכך אם היו שולי החבית כלפי הבית הטמא הרי אותה החבית חוצצת מפני שאינה מתטמאת מגבה". המשפט שציטטת, שמפנה למשנה א, רומז לכאורה שכל כלי שבעולם אינו חוצץ אפילו בחלון, שהרי במשנה א נאמר במפורש שאפילו כלי גללים ואבנים ואדמה אינם נעשים אהל לטהר. ומאידך, הרמב"ם ממשיך מיד ואומר שהחבית אינה חוצצת כי היא נטמאה, ואם כיוון הנחתה יהיה כך שגבה כלפי הטומאה היא חוצצת. כמה מחברים בימינו התקשו בדבר (מאחר שהמשפט המוקשה התפרסם רק בימינו עם תרגום הרב קאפח, והושמט בתרגום הישן). ראיתי בדבריו הסבר כדלהלן: אילו כלי היה נעשה אהל לטהר, אפילו כלי טמא היה יכול לטהר, ואז כלי שנמצא בחלון היא נחשב כחלק מהאהל ומטהר. אך מפני שכלי אינו נעשה אהל לטהר, אנו באים לטהר רק מדין מחיצה, וזה אינו אפשרי בכלי טמא (הרב צבי יהודה גרבוז, 'לימודי דעת' ו עמ' רכג).
עוד בנושא שאלות פרטיות בסוגיות שונות

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il