ראינו שמרן בסימן קפ"ד שם כתב בסתם ואח"כ יש אומרים,ולאחר מכן בסימן קפט מרן כתב דעתו כדעת היש אומרים, מה גם שכך הוא הביא בב"י שם, ודבריו כדעת הרשב"א ומרן עזב את דברי הרמב"ם והרי"ף. וזאת רצינו לשאול א. הנה בפירוש מרן פסק כדעת היש אומרים. ב. מדוע מרן עזב דברי רבותיו ופסק כדעת הרשב"א ושאר פוסקים? בברכה

שלום רב לשואל היקר. א. אכן הפוסקים נשארו בתימה על דברי מרן השו"ע ביורה דעה (שלחן גבוה בסי' קפט סק"ט, ובמסגרת השלחן סי' קפט ס"ד הניח קושיא זו בצ"ע, שו"ת יבי"א ח"ו יו"ד סי' ט"ז), שמחד סתם בסימן קפ"ד (סע' ט') כהרי"ף והרמב"ם להקל, והביא בשם י"א את דעת הרשב"א וסיעתו להחמיר, ומאידך בסימן קפ"ט (סע' ד') סתם בפשיטות להחמיר כשיטת הרשב"א. גם בשו"ת יביע אומר (חלק ו' יורה דעה סימן ט"ז) התקשה בדברי המחבר, וכתב שמרן חזר בו, וז"ל: "שנראה דמרן הדר תבריה לגזיזיה בש"ע (סי' קפט ס"ד) שכ', שבוסת הקבוע אף על פי שעברה עונתה ולא הרגישה אסורה לשמש עד שתבדוק ותמצא טהורה, אבל וסת שאינו קבוע כיון שעברה עונתה מותרת בלי בדיקה. ע"ש. (וכן רמז ע"ז הרמ"א בהגה סי' קפד). ובודאי דהכי נקטינן כמשנה אחרונה של מרן הש"ע". כלומר אף שבדרך כלל יש ללכת אחר הכלל הלכה כסתם, מכל מקום בנידון שלנו, הלכה כדבריו האחרונים של המחבר (ודחה את מי שרצה לעשות חילוק בדברי המחבר). והביא שכדבריו, כתב בספר תפארת צבי (סי' קפד סק"ח). ב. שמא מרן רצה להורות לנו שמעיקר הדין ניתן להקל במקום הצורך ע"י שאלת חכם וכדומה, וכדברי הרי"ף והרמב"ם שהביא הר"ן, אך עם זאת כיון שדעת הגאונים ורוב הראשונים (רב אחאי גאון, ר"ח, תוס', ראב"ד, רמב"ן, רשב"א, מגיד משנה, היראים תרומה, מרדכי, סמ"ק, טור ועוד), סוברים שאינה טהורה בלא בדיקה, וחלקם סוברים שאף אם תבדוק ותמצא שהיא טהורה, יש להחמיר, כיון שוסתות הם "כעין דאורייתא" ויש לנו "חזקה" שאורח בה בזמנו, לכן לדינא כתב להחמיר כשיטת הרשב"א "שהוא אורו של עולם", כלשונו בבית יוסף במקום אחר. אולם יש בכך רק כדי לנסות ליישב את הדברים, אך כאמור כבר כתבו כמה מאבירי הפוסקים המוזכרים לעיל, שהדברים צריכים עיון. בברכת התורה,