מה היו מברכים על מליקה במקדש?

רמב"ם ורמב"ן חלוקים בשאלה אם למנות את רכיבי עבודות המקדש [לפחות המשמעותיים שבהם] כמצוה נפרדת. רמב"ם (ספר המצוות שורש יב) הכריע שלא למנות, בעוד שרמב"ן מונה. רמב"ן הוסיף והדגיש מפורשטת כי "כשעושה אחת מכל אלה עושה מצוה ומברך עליה", וזו גם דעת בה"ג. ניתן היה להניח אם כן, שבהתאם, לרמב"ם לא יברכו ולרמב"ן יברכו - ולא היא. כלל לא ברור שהרמב"ם אינו מסכים עם רמב"ן ביחס לברכה. בתחילת הלכות מעשה הקרבנות (פ"א ה"א) ציין המשנה למלך שבעל הלב שמחה סבור שלדעת הרמב"ם, כשם שאין מונים את הרכיבים כמצוה כך גם אין מברכים עליהם. ואולם המשנה למלך עצמו חולק וסובר שאין מניעה מלומר שלמיצער ביחס לברכה מסכים גם הרמב"ם שמברכים. זו גם דעת המגילת אסתר, בדעת הרמב"ם. כך עולה גם מדברי רש"י (עירובין נ ע"א), שמברכים על רכיבי העבודה – תנופה וסמיכה (וראה מנחת חינוך, מצוה קמא). שעה שמברכים, הרי שנוסח הברכה הוא כפי שכתב הרמב"ם בסוף הלכות תרומות (טו, כב): "כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל ואח"כ מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה, וכך קבלנו וראינו אותם מברכין...", וכך כתב הרמב"ם גם בתחילת הלכות בכורים (א, ב). כך אם כן בכל מלאכה ובכל רכיב (משמעותי) לפי עניינם: "... אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו..." - וכאן מליקה.