שלום למור שליטא. לפני מספר ימים נערכה בבנייני האומה אזכרה לרציה בין הנואמים עלה הנשיא הרצוג, והשווה בנאומו את מכתבו של הרב צבי יהודה על ילדים שזרקו אבן על זקן , למקרה שקרה בו חיילים עיכבו זקן ערבי בעת פעילות מבצעית, והזקן מת כתוצאה מחוסר תשומת לב למצבו הבריאותי. השוואה זו הינה מקוממת ואיננה נכונה. אין מקום להשוות בין חיילים בעת פעילות מבצעית להגנת העם והארץ אפ אם הם שגו בשיקול הדעת, לילדים שזרקו אבן על ערבי ללא כל סיבה. באמת דבריו עוררו מחאה באירוע עצמו, ומספר בחורים קראו קריאות ביניים ואף צעקו בוז. למרות חוסר ההגיון בדברי הנשיא, כבר בכנס עלה הרב יעקב שפירא שליטא להפסיק את המחאה ועוד רבנים החזיקו אחריו ודיברו נגד אותם בני נוער דברים אלו עלולים, לעניות דעתי, לגרום לנוער לחוסר אמון ברבנים, שמעירים לו למרות צדקת הדברים. אשמח לשמוע מה דעת הרב בנושא חשוב זה בברכה תודה מאיר.

אני מסכים שדברי הנשיא נאמרו שלא בצדק, ובמיוחד כשידוע שרוב הציבור לא מסכים לדבריו, ובוודאי רוב הציבור שנכח במקום. ואם כן היה בזה גם מעין התרסה כלפי הציבור אם כי הדברים נאמרו (כלפי הציבור) ברמז בכל אופן זה לא היה ראוי. אמנם נראה לי שעם כל האי נעימות וחוסר ההיגיון שהיו בדברים עדיין חייבים בכבודו של נשיא. אם היינו ח"ו בארץ זרה לא היינו מעלים על הדעת לקרוא קריאות כנגד נשיא המדינה. אולי היינו בצדק קמים ועוזבים. וק"ו כשמדובר בנשיא שלנו שאנו מחוייבים בכבודו הרבה יותר, כפי שראינו שאליהו הנביא רץ לפני מרכבת אחאב שהיה עובד עבודה זרה כדי לחלוק כבוד למלכות. מן הראוי היה שאחד הנואמים אחריו היה מביע הסתייגות מדבריו. כך שמעתי מהרב דרוקמן שליט"א שאמר שאם לא היו קריאות הבוז הוא היה קם ומוחה על ההשוואה שאינה ראויה. אבל אחרי שנשמעו הקריאות היה צריך לשמור על כבודו, במיוחד כשהוא בא לערב לכבוד מורנו הרצי"ה זצוק"ל, ואין מן הראוי לבזות אורחים. ההערה לנוער היא לשמור על דרך ארץ ולא לשנות את דעותיו שהן בצדק דואגות לכבודם ושמם הטוב של חיילינו שאין להם דומה להם בשום עם.