במסכת כתובות דף כ מובאת מחלוקת רבי חכמים בענין קיום שטרות. רבי מחייב שני עדים על כל חתימה , סה"כ 3 עדים במינימום שכן "על כתב ידן" מעידים חכמים מחייבים רק שני עדים שכן "על מנה שבשטר הם מעידים" לפי תוס (בניגוד לרמב"ם שסובר אחרת)בדעת חכמים, אפילו אינם זוכרים את הלוואה , כשמעידים העדים על החתימה נחשב כאילו העידו על ההלוואה? מה ההיגיון של דעת תוס, הרי אם "על מנה שבשטר מעידים" והם לא זוכרים את אותו מנה למה עדותן מועילה לקיום השטר? לא מובן... תודה

שלום הגרנ"ט בסימן ל"ה מבאר את שיטת הראשונים (רב האיי גאון, תוס' ורבנו יונה) שאפילו אם העדים אינם זוכרים את הלוואה, כשהם מעידים על החתימה נחשב כאילו העידו על ההלוואה. כפי ששנים שבאו וספרו שבית דין במקום אחר חקר אותם וקיבל עדותם אך הם אינם זוכרים כעת את העדות עצמה, הם נאמנים ואין צורך לדון כעת על המעשה והעדות, ובית דין כעת יכול לדון על פי עדותם. כך גם עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין, פירוש הדבר שאין צורך כעת לחקור אותם על תוכן העדות ואף שאינם זוכרים אותה, הם נאמנים על תוכן העדות. וממילא עדותן כעת על המנה שבשטר אף שלא זוכרים כיצד היה המקרה. יום טוב