שלום וברכה, אדם המוחזק כרשע ומברך או אומר ברכו, האם יש לענות אחריו (אמן וברכו)? ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה! ראשית יש לדעת שלא כל אדם שחוטא "מוחזק כרשע". אדם רשע שעובר עבירות להכעיס שמראה שאינו שייך לעם ישראל לה' ולתורתו - אכן אין לענות אמן אחר ברכותיו שדינו כגוי וברכותיו לבטלה. אולם בדורות האחרונים המציאות השתנתה ופוסקים רבים כתבו ביחס לאדם שאינו שומר תורה ומצוות, שאין לו גדר של רשע ואפיקורס, כיון שאינו עושה זאת להכעיס, ודינו "כתינוק שנשבה" שאדרבה צריך לקרבו בעבותות אהבה ובפרט במקום איבה. ואף שלכתחילה אין להעלותם לתורה ולהיות ש"צ, בדיעבד אם כבר עלו - יש לענות אחריהם אמן וכל דבר שבקדושה. על פי רוב יהודי "חילוני" נכנס בגדר תינוק שנשבה מלבד "יחידי סגולה" שניכר הדבר שהוציאו עצמם מכלל ישראל. אם כבודו עדיין מסופק, ניתן להציע להוסיף משהו שיאמר יחד איתו קדיש וכד'. בכל מקרה בדרך כלל, אם מתבוננים לעומק, מבחינים שבאמת לבו מכוון לאבינו שבשמיים, וע"י התבוננות זו, ניתן לקרבו לעבודת ה' ביתר שאת. מקורות: נפסק בשו"ע (סי' רט"ו ב') שאין עונים אמן אם המברך אפיקורס. וכתב המ"ב (שם סק"י) שכוונתו לעבודה זרה, ובהמשך כתב בשם הגר"א שאם שמע כל הברכה מפיו עונה אמן. והנה לגבי עבריין, כתב מרן השו"ע (סי' נ"ה י"א), וז"ל: "עבריין שעבר על גזירת הצבור או שעבר עבירה אם לא נידוהו נמנה למניין עשרה". ע"פ סנהדרין מד. שאע"פ שחטא - ישראל הוא ונשאר בקדושתו. אולם כתב המ"ב (שם ס"ק מ"ו) בשם הפמ"ג: "דוקא עברה שעבר לתיאבון אבל להכעיס אפ' בדבר אחד או שהוא מומר לע"ז או לחלל שבת בפרהסיה דינו כגוי ואינו מצטרף". והוסיף (שם ס"ק מ"ז), שכל מי שכופר בתושב"ע – אין לצרפו לכל דבר שבקדושה. והנה נחלקו הפוס' בגדר מחלל שבת בפרהסיה, בשו"ת חכם צבי (ל"ח) כתב שאין לצרפו למנין ושלא יעלה לקרות בתורה בציבור כיון שדינו כגוי גמור, כמ"ש בגמ' בעירובין (סט.) וחולין (ה.), וכ"כ הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (סי' ט) שלא לצרפו למניין כיון שהמחלל שבת אין מקבלין ממנו קרבן והוא הדין למנין, שהרי תפילה במקום קרבן. אולם יעו' בשו"ת מהרי"א אסאד (יו"ד נ'), ושו"ת בנין ציון (סי' כ"ג) שמחללי שבת בזמן הזה - נחשבים קצת כתינוק שנשבה בין העכו"ם שהרי רואים הרבה מחללי שבת שאין דעתם לכפור. אולם לגבי הרפורמים והקונסרבטיבים, כתב בשו"ת אגרו"מ (או"ח ב', נ') שכיון שהם כופרים בה' ובתורתו אין ברכתם ברכה, שהרי אינם מאמינים במלכות ה', וממילא ברכתם נחשבת כברכה בלי שם ומלכות - ולכן אין צריך לענות אמן אחר ברכתם. ועי' מש"כ הגרע"א יו"ד (רס"ד) שכל מי שאין כוונתו להכעיס אלא לתאבון נקרא בן ברית. ובשו"ת רב פעלים (ג', י"ב) כתב שמותר לענות אמן אחר אינו שומר תורה ומצוות, כיון שאין כונתו לע"ז. וכתב בשו"ת יבי"א (ח"ז או"ח, ט"ו) שיש לסמוך על המקילים בפרט במקום איבה. וידועים דברי מרן החזו"א (או"ח פ"ז, יד, ויו"ד ב', כ"ח) שלרוב החילונים בימינו אין גדר של מומר אלא תינוק שנשבה, וכ"כ עוד פוס' רבים. ומטו משמיה דהגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשי ישראל ד' מ"ב) שיש לענות אמן על ברכה של אדם שאינו שומר תורה ומצוות, ואינו דומה לרפורמים שכופרים בה' ובתורתו, אלא שצריך לשמוע את כל הברכה ולראות שאכן בירך כדבעי, וכ"כ הגר"ח קנייבסקי (שם) שאם רואים שאינו עושה מעשיו להכעיס יש לענות אחריו אמן. ע"כ. וודאי שאם אותו יהודי רוצה להתחזק רק שיצרו תוקפו וכד' שניתן לענות דברים בקדושה שהוא אומר. בברכה נאמנה,