מה טענת לאה בבראשית (ל, טו) כשאמרה לרחל "המעט קחתך את אישי"? הרי אם רחל לא היתה מרחמת אליה בחתונה, היא בכלל לא היתה אשת יעקב! אז זה הפוך, היא לקחה את יעקב מרחל!

לשואל שלום, שאלתך קשה ונבוכו בה כמה מן האחרונים. מצאתי בעניין זה שני הסברים על דרך המוסר, ואלו הם: המלבי"ם (בראשית ל, טו) מבאר, שלאה ביקשה להוכיח את רחל ולהורות לה דרך אמת, שכן ראתה שהיא מתרכזת בתחבולות טבעיות וסגולות, ומלבד מה שיעקב נמצא אצלה בתמידות היא מבקשת להשתמש בדודאים, ומוטב שתתעצם בתפילה ולא תתלה ביטחונה בעניינים טבעיים. הסבר נוסף מובא בספר "שיחות מוסר" של הגאון רבי חיים שמואלביץ', שם מבואר שלאה כלל לא ידעה שקיבלה מרחל טובה גדולה ומיוחדת בקבלה את הסימנים, כי רחל בצניעותה נתנה לה את הסימנים באופן שלא תרגיש כי יש כאן דבר מיוחד, ואמרה לה לנהוג באופן מסוים, כאילו מדובר בהנהגה טובה ולא ציינה בפניה שמדובר בסימנים מיוחדים שסכמה עם יעקב (יצויין כי הנחה זו אינה מסתדרת עם חלק מהמדרשים. ראה מדרש אגדה בובר בראשית ל, טו). מתוך כך לא ידעה לאה על הטובה הגדולה שעשתה אתה רחל, וחשבה שנישואיה עם יעקב היו לכתחילה ולא בדיעבד, לכן כשבקשה מן הדודאים השיבה לה בתמימות: "וכי לא די לך שלקחת את אישי בתמידות ומיטתו קבועה אצלך, שאת מבקשת לקחת גם את דודאי בני שמועילים לעיבור?". ורחל התגלתה שוב בצניעותה המופלאה, ובמקום להשיב ללאה מיניה וביה, כי לולא מסרה לה את הסימנים היתה נאלצת להינשא לעשיו, שמעה עלבונה ושתקה, ובשכר זאת "ויזכר אלקים את רחל", זכר לה שלפני שמונה שנים מסרה את הסימנים ללאה, ואף עתה לא שמרה על פלך שתיקתה. בברכה נאמנה