״כל מילי דרבנן אסמכוהו על לאו דלא תסור״. ממה נפשך, אם תפרש כמו הרמב׳׳ן בספר המצוות שזה אסמכתא בעלמא א׳׳כ אין מקור מהתורה כלל לשמוע לדברי חכמים. ואם תפרש שזה לא אסמכתא בעלמא אלא באמת חיוב גמור מדאורייתא לשמוע לדברי חכמים, הרי מבואר ברמב׳׳ם שזה דווקא דברי חכמים בבי׳׳ד הגדול בירושלים. ספר המצוות עשה קע׳׳ד: ״היא שצונו לשמוע ל*בית דין הגדול* ולעשות כל מה שיצוו מאיסור והיתר...״ הלכות ממרים פרק א׳: ״*בית דין הגדול שבירושלים* הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמוד ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהם הבטיחה תורה, שנאמר ״על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה״ ראוי לציין שהחינוך כותב (תצ׳׳ה) ״בכלל המצוה גם כן לשמע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר, החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמנינו...״ אך בדברי הרמב׳׳ם מפורש דווקא בי׳׳ד הגדול בירושלים. וכמו שכתב שם המנחת חינוך: ״והנה מלשון הרמב"ם שהתחיל וז"ל ב"ד הגדול שבירושלים וכו כל שאינו עושה וכו אחד דברים שלמדו מפי השמועה וכו ועיין בכל הפ נראה דוקא בב"ד הגדול שבירושלים עוברים בעשה ובל"ת וגם ד"ז דזקן ממרא הוא דוקא בב"ד כאשר יבואר בסמוך בס"ד וע"ז קאי הלאו דלא תסור אבל לאחר שבטל ב"ד הגדול מלשכת הגזית וב"ד בכל דור אם עוברים על דבריהם אפשר אינו עובר בעשה ולא תעשה וכ"ה ל הכתוב וקמת ועלית וכו היינו לב"ד הגדול ועשית ע"פ הדבר וכו מן המקום ההוא לא תסור וכו דמיירי הכל בב"ד הגדול אבל בחכמי כל דור ודור מנין לנו.״

שלום. אכן, החובה לשמוע היום לדברי חכמי הדורות, היא מדרבנן. כפי שכתבתי: אסמכוה רבנן על לא תסור".