מדוע לא שייך להתנות על פתיל התכלת שאם אין בו צורך ייחשב כלבן? לפתיל תכלת אין גם דין של פתיל רגיל?

לשואל שלום וברכה! המושג של תנאי מועיל בדברים התלויים בדעת האדם, אבל התכלת והלבן הם מציאות קיימת שאיננה תלויה בדעת האדם. וכי משום שהאדם רוצה שהתכלת תיחשב כלבן היא תהיה לבן?! השאלה העיקרית כאן איננה סובייקטיבית, מהי דעת האדם שקשר את הציצית או לובש אותה, אלא אובייקטיבית, מה דינו של חוט תכלת מיותר (לשיטה שדי בפחות חוטי תכלת): האם דינו כלבן (כפי שנאמר בגמרא במנחות מ ע"א לגבי "קלא אילן", שהוא נחשב כלבן), או לא. מרש"י מוכח שחוט תכלת מיותר אינו נחשב כלבן, שכן כתב (מנחות לח ע"א): "התכלת אינה מעכבת את הלבן - ואע"ג דמצוה לתת תכלת שני חוטין בציצית כדמפרש לקמן, אפילו הכי אין זה מעכב את זה, ואי עביד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן - יצא". כלומר, כשעשה ארבעתם תכלת יצא ידי חובת תכלת בלבד וכשעשה ארבעתם לבן יצא ידי חובת לבן בלבד, וכל אחד מהם הוא מצווה בפני עצמה. מדבריו מתבאר שבארבעה חוטים (כפולים) של תכלת, ששניים מהם מיותרים, אין יוצאים ידי חובת לבן. לא מיציתי את העיון בשאלה זו. לעיון נוסף ראה במאמרו של הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל בקובץ 'והיה לכם לציצית' מס' 1 (תשס"ז), ובמאמרים נוספים בקובץ זה, מס' 4 (תש"ע).