הי הרב, אני גרה בישוב בהתנחלות והשבת אני ואחותי נוסעות לישוב אחר בבנימין יותר רחוק (לדולב) לאחותי יש רשיון ויכולה להסיע אותנו אבל אבא שלי לא מוכן שבתקופה כזאת ששתי בנות בנות 17-19 יסעו לבד בכבישים של נווה צוף וכו בתקופה הזאת היה לנו ויכוח אם זה השתדלות או חוסר ביטחון בה אנחנו נוסעות לשמור על בנות דודות שלנו כי דודה שלי ילדה והיא בבית חולים השבת ככה שהנסיעה היא חלק מהחיים ולא נסיעה למותרות רציתי לשאול את הרב האם זה לא פחד וחוסר בטחון שמנהל את ההחלטה של ההורים שלי או שכמו שההורים שלי אומרים זאת השתדלות וחסוי רק שתינו זאת סכנה? מצאנו פיתרון בנסיעה בטרמפ הלוך וחזור אוטובוס אבל אני שואלת גם על העיקרון בזמן האחרון האם נסיעה והתניידות באזור זה מסוכן או חוסר בטחון בה'?

יש להבחין בין 2 סוגיות: 1. בטחון והשתדלות; 2. כיבוד הורים 1. בנוגע לבטחון והשתדלות: הנושא רחב, ונסתפק אפוא בשורה התחתונה: שמירה על נורמה שמקובלת באותו מקום, אצל רוב הבריות, אינה הסתכנות אסורה. לכן, אם הרשויות (צבא וכו') מאפשר נסיעה כזו, ואם אכן רבים - ורבות - נוסעים כך, זו אינה הסתכנות-יתר שאסורה. כמובן שצריך לנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים, ואולם הנסיעה עצמה מותרת, מה גם שעצם "הפגנת הנוכחות" היהודית בכבישים חשובה, ומהווה חלק מהחוסן הלאומי. 2. מצוות כיבוד הורים היא מן היותר חשובות, אם כי גם לה יש גבולות - לדוגמה, אין חובה להישמע להרים שפוסלים בן/בת זוג לנישואין. דומה שבמקרה זה, בקשת-דרישת ההורים אינה מופרזת - הם לא שוללים את עצם הנסיעה אלא מבקשים שתיעשה באופן מסויים ולא אחר, וזאת בשל דאגתם. לכן, ככל שהדבר לא מטרפד לחלוטין את מעשיכן, נכון להתחשב בהורים.