אדם שכר רכב בחברת השכרה למספר שעות, כשהיה בדרכו להחזיר את הרכב אירע פנצ'ר בגלגל האחורי. הנוהל הוא שעליו לתקן את הפנצ'ר בעצמו או שהחברה גובה ממנו קנס על סך 500 ש"ח. מדובר ברכב חדש לגמרי (1000ק"מ), לשוכר נודע כי ברכב זה אירע לפני יומיים פנצ'ר דומה, לכן הוא טוען שכנראה יש בעיה ברכב, בתקופת הרצה, וטוען שהוא פטור מן הקנס. מה הדין?

שלום וברכה, על שאלות בסיגנון זה, ישנה בעיה לענות בלא לשמוע את הצד השני ובלא להכיר את המקרה על בוריו, א. מה רשום בחוזה. ב. לשאול מומחים האם התאוריה שלך נכונה. לכן אני מציע אם ישנה אפשרות ללכת לרב שעוסק בהלכות אלו, או בי"ד מוסכם שישמע את שני הצדדים. באופן כללי בלא להתייחס למקרה זה, ישנה מחלוקת בראשונים במקרה בו לא פשע השומר, אלא שמסופק אם אירע בפקדון דבר המחייבו או לא, האם חייב או פטור. ובהרחבה: הריטב"א (בבא מציעא לה:) הביא מחלוקת האם כאשר יש ספק בחיוב השומר דינו כאיני יודע אם התחייבתי או כאיני יודע אם פרעתי, וז"ל: "השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר... והיכא דלא הוה שוכר בשעה שמתה... ואם אין שם עדים אומר רבינו הרמב"ן ז"ל שנשבע השוכר שאינו יודע אם מתה כדרכה או אם נגנבה ויפטר, דהו"ל כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם הלויתני שהוא פטור. אבל הראב"ד ז"ל סובר דאי ליכא עדים ואינו יכול לישבע חייב לשלם, דה"ל כאומר איני יודע אם פרעתיך שהוא חייב". גם בשו"ע ונושאי כליו הביאו מחלוקת זו, הרמ"א (שמ, ג) כתב: "בהמה שנתייגעה במלאכתה ונתחממה ומתה אחר כך או נכשלה בדרך ונפלה ומתה מיקרי מחמת מלאכה ודוקא שהרגיש בעודו במלאכה אבל אם לא הרגיש מיד לא יוכל לישבע דמתה מחמת מלאכה דדילמא בלאו הכי נמי היתה מתה". מקור דין הרמ"א הוא מהרא"ש, ותמה על כך הבדק הבית, היאך מחייבים אותו מחמת ספק? ותירץ הש"ך: שכל שומר חייב לישבע שמתה מחמת מלאכה, וכאשר אינו יכול לישבע משלם מדין מתוך שאינו יכול לישבע. וזה נכלל בדברי הרמ"א "לא יוכל לישבע דמתה...". והנתיבות התקשה בדבר שהרי לא היה לו לדעת, ובכה"ג לא אמרינן מתוך? ותירץ: "נראה דהטעם הוא, כיון דאי אפשר לשום אדם לידע זה הוי דררא דממונא, דהא הספק נולד לב"ד בלא טענותיהם... והיכא דאיכא דררא דממונא היינו שיש ספק לב"ד בלא טענותיהם חייב בספק בפרעון, וא"כ הכא נמי הרי איכא דררא דממונא ולא נפטר בספק פרעון. ואח"כ מצאתי בתשובת מהרח"ש שהקשה זה, ותירץ דהכא אפשר למידע אילו היה מדקדק". הקצות כתב שכיון שבבית יוסף תמה על הרא"ש משום כך לא הביאו בשולחן ערוך. יוצא שנחלקו בזה המחבר והרמ"א. גם הש"ך (רצא ס"ק מד) והקצות (ש"מ ס"ק ד') האריכו בנידון זה הביאו שנחלקו בזה הראשונים. הנימוקי יוסף (ב"ק לט. מדפי הרי"ף) בשם הרא"ה ג"כ חולק על הרא"ש וסובר שלא ניתן לחייב: "שואל חמור לרכוב עליה שלוחו ומתה בדרך ואינו יודע אם מחמת מלאכה מתה אם לאו, כיון דאינו חייב עד שעת אונסין פטור דהו"ל איני יודע אם נתחייבתי, אבל השואל חמור לרכוב עליה ונתנה לשלוחו והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה חייב שהרי אין השואל רשאי להשאיל ומתחייב משעת פשיעה והרי הוא כאומר איני יודע אם פרעתיך שהוא חייב". ונראה מדבריו שלא אומרים בשומר שטוען איני יודע שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע, משלם. שאל"כ בשואל חמור לרכוב עליו שלוחו לחייב השואל משום מתוך. הקצות מסביר את דעת הנמוק"י שעיקר שבועת השומרים היא שאינה ברשותו ושבועת שלא פשעתי בה היא גלגול שבועה, ובגלגול לא אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם. והרא"ש סובר שגם שבועת שלא פשעתי בה היא מעיקר השבועה. בברכה,