בויכוח שעלה לאחרונה חבר טען כי לא משנה מה הוא עושה (או מה מעשיו עושים..) - זה שמחשבותיו מתכוונות לטוב (אך יוצא מזה לא טוב ממש..) זה בסדר. ושה' יתברך דן אותנו לפי הרצונות שלנו, ולא לפי המעשים שלנו. כיצד ה' דן אותנו? אודה לסימוכין. תודה לרב!

שלום יש כמובן ערך לכוונתו ורצונו של האדם, אך לא כלפי מעשים שאינם מותרים על פי התורה וחז"ל. הגיון פשוט אומר שמי ירצח את חבירו בטענה שרצה להיטיב עימו או שכוונתו היתה לטובה הוא רוצח! וכן למדנו במשנה "אדם מועד לעולם, בין שוגג, בין מזיד, בין ער, בין ישן...משלם נזק שלם". אכן יש מקרים של פטור במקרה של אונס או אף בשוגג (כגון: רוצח בשגגה - גולה ולא נהרג). כותב הרמב"ן (בראשית פרק ט"ו פס' י"ד): "ודע והבן כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הליסטים ההורג אותו בעבור שעשה מה שנגזר עליו, הוא רשע בעונו ימות ודמו מיד הרוצח יבוקש. אבל כאשר תצא הגזירה על פי נביא, יש בעושה אותה דינים, כי אם שמע אותה ורצה לעשות רצון בוראו כנגזר אין עליו חטא, אבל יש לו זכות בו". רבנו בחיי כותב שעשרה פעמים הוזכרו "האנשים" בענין מכירת יוסף וכל הסיפור במתגלגל מענין זה, ולא כתב אחי יוסף או בני יעקב, אלא "אנשים", כגון: וייראו האנשים, ויבא האיש את האנשים, וכך עשרה פעמים, לרמוז על עשרה הרוגי מלכות שנענשו בגין מכירת יוסף, הרי שלמרות הטובה שצמחה ממעשיהם, לא נוקו מהעונש. יוסף אומר לאחים: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלקים לפניכם וכו', וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים" (בראשית מה', ה'-ח') אין כוונתו שלא יענשו על חטא המכירה, אלא שהוא לא יענישם ולא יתנקם בהם. וכך פירש הספורנו, "האומנם דיין אני תחתיו, שאדון אחר גזרותיו ואעניש מי שהיה שלוח מאתו וכו', כי אומנם הייתם שלוחיו בזה בלי ספק". אין כוונת יוסף לפוטרם מן האחריות למעשיהם רק משום שהם שלוחי דרחמנא, אלא לומר שאין זה ענינו של יוסף, ומבטו של יוסף הוא אמונה בהשגחת הבורא, שכל שאירע לו היה מאת ה' והאחים שלוחיו. למדנו מהמקורות הנ"ל שאין לאדם תירוץ עשיתי מעשה רע ברצון ה' ובוודאי לא בכוונה טובה (כפי שודאי היה לאחים לפי הבנתם, עיין בהסבר הפרשנים השונים לענין כגון האור החיים ועוד) יום טוב