שלום, אני לומדת עכשיו את פרשת תזריע מצורע, ויש לי כמה שאלות לגבי מחלת הצרעת: 1. מתי מחלת הצרעת הפסיקה להופיע אצל אנשים? הרי בימינו אין צרעת.. 2. מי היה מקבל צרעת? האם רק אנשים שהיו רגילים לדבר לשון הרע כל הזמן או שאפילו על פעם אחת של דיבור לשון הרע מקבלים צרעת?. 3. זה שהצרעת הייתה מופיעה גם על בתים של אנשים, זה לא קצת לא הוגן כלפי המשפחה? הרי אם רק אדם אחד מבני המשפחה דיבר לשון הרע, למה להכתים את שמם של כל בני הבית? לדוגמא הילדים של אותו אדם שחטא, מה הם אשמים?. 4. זה שאדם שיש חשד שיש לו צרעת צריך להגיע אל הכהן, איך זה מסתדר עם זה שהמצורעים הם טמאים לחלוטין ואילו הכהנים צריכים לשמור על טהרה? ובכלל, למה נתנו לאנשים עם נגעים להיכנס לבית המקדש? ועוד שאלה לגבי זה, אם מדובר באישה שחושדת שיש לה צרעת, כשהיא מגיעה אל הכהן והוא בודק את הנגעים על העור שלה, זה לא חורג קצת מגבולות הצניעות? הרי אם הנגעים במקום מוצנע בגוף האישה זה די בעייתי שהוא יסתכל ויגע לה שם, לא?

נקדים ונדגיש כי הצרעת עליה מדברת התורה, אינה המחלה שמכונה היום צרעת. בשל כך, לדוגמה, - היא אינה מדבקת, לעתים ניתן לדחותה (רגלים, חתן), הכהן הוא שמכריע בעניינה (ולא רופא), לא די בהימצאותה אלא נדרש "דיבור" של הכהן, ועוד היבטים שמבדילים בבירור בינה ובין המחלה הנ"ל. בהתאם - לשאלות הנ"ל, ולפי סידרן: 1. ככל שהקדושה גדולה יותר בעם ישראל, כך במקביל מתרחשות תופעות רוחניות-פיסיולוגיות גבוהות יותר, לטב ולמוטב. 2. עקרונית, ענישה על לשון הרע יכולה הייתה להתרחש גם על אירוע אחד, ואולם איננו יודעים חשבונות שמיים, מה גם שיתכן שיש לשון הרע אחד אך מאוד "משמעותי", ובמקביל אמירות רבות אחרות "קלות" וכו', כך שהכמות אינה בהכרח מדד נכון. 3. צרעת הבתים אינה מעידה - רק - על חטא, אלא עשויה להוות רמז לבשורה טוב: גילוי מטמוניות שבקירות הבית! 4. כאשר מבינים את חשיבות הטהרה ובריאות הנפש והנשמה, שאינם פחותים מבריאות הגוף, הרי שכל מי שהולך-הולכת לרופא הגוף ונבדק מכף רגל ועד ראש, מבין-מבינה שהליכת המצורע ובדיקתו אינם פחות חשובים ומשמעותיים.