שלום כבוד הרב. א. האם כל העונשים בעולמות העליונים הם כפרת עוונות, ולא עונש לשם עונש. ב. מי שמתחייב בעונש כרת בעולם העליון חס ושלום, מה זה מתקן? (הרי זה לא עונש לשם עונש). תודה רבה כבוד הרב,

שלום וברכה לשואל היקר. א. המקובלים מסבירים שהעונשים, כולל גיהינום, אינם נועדו לנקום באדם על חטאיו. זהו תהליך של טהרה וניקוי לזכות לחיי הנצח. אפילו הקב"ה מצטער על כך בדומה לאב שמייסר את בנו לטובתו אך גם כואב את כאבו. ב. הרמב"ם סובר שהרשעים אובדים ונכרתים לגמרי (אולם יש עומק לדבריו). ואילו הרמב"ן חולק ומבאר שנשמתם רק מעוכבת. המקובלים מסבירים שהכרת פוגע בעיקר בחלק הנפש, ודברי חז"ל על הרשעים הם ביחס למעלת הצדיקים ואין הדבר כהבנה הפשטנית. מקורות: א. הרמ"ק בספרו אור יקר (פרשת נח שער א' סי' ט') כתב שהעונשים אינם באים לנקום באדם אלא לזככו ולטהרו, וז"ל: "המיתה לא נקנסה לאדם לנקמה על העון רק לתיקון, ודרך זה לכל קנסות שבתורה ועונשיה, לא לנקמה נתנו חס ושלום. אמנם העניין כי המחלל שבת פגם נשמתו פגם גדול ולא תטהר עד קבלתו הכיבוס והטהרה והניקיון הראוי אל הפגם ההוא עד שוב הנשמה כקודם חטאה". וכן כתב רבי אברהם גלאנטי בספר זהרי חמה על הזוה"ק (ויחי דף ריז:): "אש גיהנם אינה ח"ו דרך נקמה אלא דרך טהרה ונקיות", וכ"כ רבי אברהם אזולאי (אור החמה על הזוה"ק נח דף סב:) בשם המהרח"ו: "כי יסורים של גיהנם הוא תרופה אל הנפש ורפואה אל חוליה". וכן כתבו בספרי המקובלים, המוסר והחסידות (דעת תבונות ח"ב סי' נ"ב, ראה נפש החיים שער ב' פרק ח', נוצר חסד פ"ד משנה כ"ב, יסוד צדיק שופטים, ועיין פרק ח' בתניא על מהות העונשים בעוה"ב). ומעין זה כתב בספר לשם שבו ואחלמה (הקדמות ושערים שער ו' פרק ה'): "כי הנה נודע הוא כמה גדול עומק הדין, והכתוב אומר 'האלהים יביא במשפט על כל נעלם'. ואמרו כל האומר הקב"ה ותרן וכו'. אמנם כל זה הוא אינו לנקמה ח"ו אלא כדי ליתן שארית ואחרית טוב גם לנפש החוטאת לנקותה כו' שתהיה ראויה להשאר בהשארה נצחית ולהאיר באור פני מלך חיים בימות המשיח אשר מזמן תחיית המתים והלאה ולחיי העולם הבא. והרי נתייסדו כל הז' מדורי גיהנם וכן העונשים כולם לא לנקמה ח"ו אלא למירוק שיזכו גם הפושעים והמורדים להשאר בהשארה נצחית לימות המשיח ולחיי העולם הבא". ובספר שבט מוסר (פרק מ"א אות כ"ב) הפליא לתאר את התהליך כאב שמייסר את בנו לטובתו, שבאותה העת גם האב "מתייסר" בצערו, וז"ל: "כמה מצטער הקב"ה בצער האדם, שהרי כשבא לפניו מי שיש בידו מקרא ולא משנה הקב"ה הופך פניו ממנו ומצרי גיהנם מתגברים בו וכו' ונוטלים אותו ומשליכים אותו לגיהנם, שעניין הפיכת הפנים ממנו, כאב שרואה בצרת בנו יחידו והופך פניו כדי שלא לראות בצערו, כי מצטער מאד לראות. גם הקב"ה הופך פניו כדי שלא לראותו איך מצרי גיהנם נוטלים אותו לגיהנם וכביכול אינו מצילו משום שכך מחייב שורת הדין למסרו בידם כדי שיתמרק בגיהנם". ב. בספר בית הלוי (וירא), ובשו"ת בית הלוי (דרוש י"ג) ודבריו הובאו בהגהות חזון יואל (על שער הגמול לרמב"ן ס"ק 85), כתב כפי שהבאנו לעיל בשם רז"ל, שעונש גיהנם הוא לתיקון וזיכוך הנשמה. אלא שהוסיף לחלק בעניין זה בין עונשים שע"י בסוף נתקנים, לבין עונש כרת של המינים והאפיקורסים שנידונים שם לדורי דורות ואינם נתקנים, עונש כרת של האפיקורסים (אם לא עשו תשובה), הוא אכן "בגדר עונש ונקמה", עיין שם. אולם יש לציין שיש עוד פרטים ופרטים פרטים, והדברים עמוקים מני ים, ואין להבין את הדברים כפשוטם. וכבר נחלקו בכך רבותינו הראשונים. דעת הרמב"ם (הל' תשובה פ"ח), שרשעים נכרתים ואובדים כמו בהמה. אולם הרמב"ן (בשער הגמול והובא במפרשי הרמב"ם שם, ועיין הל' תשובה לרמב"ם עם חידושים וביאורים עמ' רי"ד [הוצאת קה"ת של חב"ד] שהביא הרבי מחב"ד וכתב תשובות המסכימות לשיטת הרמב"ן), חולק וז"ל: "הכרת כו' זאת הנפש שהיא עליונה א"א שתהיה בטלה ואובדת ולא שתשוב בהמית ותצטרף אל היסודות הארבע כו' [אלא הנפש לאחר מיתה] נמשכת בדעתה להתעלות ולהדבק בעליונים כשאר כל הדברים שתולדותם לשוב [ליסודם], ועובי הגסות וגסות החטאים שהבדיל בינה ובין יוצרה מונעים אותה כו'". אולם גם לשיטתו הרשעים הגמורים נדונים לדורי דורות, עיין שם. ועליהם נאמר (ר"ה יז.): "גיהנם כלה והן אינן כלין". והנה כתב הרמ"ע מפאנו (עשרה מאמרות חיקור הדין ה' א') שמה שנאמר על הרשעים שנידונים לדורי דורות, הכוונה לארבעה דורות ולא יותר. ואחרי כן ודאי שיהיה להם תיקון. וראה בערוך לנר (ר"ה כב: ד"ה והם אינם כלים), שביאר שאין הכוונה של יסורין במובן הרגיל, אלא שהחרפה והבושה תישאר וזו הכוונה "ואלה לחרפות ולדראון עולם", היינו שיראו את שמחת הצדיקים, יהיה להם בושה וצער כל כך שהם אינם במדרגתם. ועל כך אמרו "גיהנם כלה" (כלומר עונש הגיהנום ייגמר), אבל העונש של הבושה לרשעים לא יכלה. והעיקר זה כדי לסבר את האוזן, ורצוי להתעסק בעשיה חיובית להוסיף בתורה ומעשים טובים, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך. ודברי הרמב"ן הנ"ל, מכוונים למבואר בכתבי אריז"ל (לקוטי תורה פרשת בא, ס' הגלגולים פ"ו), שהכרת אינו שייך במדרגות הגבוהות בנשמת האדם, אלא בחלק הנפש וכו', אולם ברוח ובנשמה אין בחינת כרת. ועל דרך זה מבואר בעשרה מאמרות (מאמר חקור דין ה' ז'), שכוונת חז"ל (ר"ה יז.) שפושעי ישראל בגופן לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. הכוונה רשעים אלו, לערך הצדיקים שהם למעלה מהם, נקראים בלשון משל אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. ובספר חסידים (סי' תר"ו) ביאר שאפר תחת רגלי הצדיקים, אין הכוונה לשריפה וביטול המציאות אלא לפשיטה ולבישת צורה אחרת. וכתב בכסף משנה (הל' תשובה פ"ג) שיש להם בכך זכות שהם תחת רגלי הצדיקים "דעל כל פנים הצדיקים יבקשו עליהם רחמים". וראה אגרות קודש (ח"א ע' קמ"א) שהביא חלק מהמקורות הנ"ל וביאר את הביטוי "ואפר תחת כפות רגלי הצדיקים" כמשל, ויש בכך חסד ואמת ועילוי לרשעים ע"י ראיית מדרגתם הגבוהה של הצדיקים בעולם העליון וכיון שיצאו דברים אלו מפי הרבי שכל רז לא אניס ליה וכ"כ עוד גדולי עולם, מסתמא שכך מכריעים בעולם העליון וזהו ברחמי ה' יתברך עלינו. בברכת גאולה שלמה בקרוב,