שלום על הרב, האם אפשר להביא מקורות לדברי הרב? מפשט השו"ע בסימן שז (סעיף טו כמדומני) נראה שיש בזה שני איסורים גם בחול אל תפנו ומושב ליצים, גם אם ניתן לומר שבעניין אל תפנו יש לסמוך על דעת התוס בשבת שמדובר דווקא בעינייני עבודה זרה, הרי משום מושב לצים בכל אופן יש פה, והרי הטז כתב שהקולא של המגן אברהם בדבר שיש בו עונג הוא רק בעיניינים המותרים בחול ולא בעיניינים שיש בהם משום מושב לצים... כללו של דבר פשטי הדברים נראו בעיני להחמיר בנושא אף שאכן זה קשה בעיני לאסור את זה מעיקר הדין כיוון שיש פה צמצום של השטח ה"אפור" במרחב החיים של האדם אך נראה מכך שהתורה אוסרת אפור ודורשת התעסקות רק במועיל וחיובי, בכל מקרה אשמח להתבהרות דברי הרב, בתודה מראש וחודש טוב...

שלום וברכה. הדור שלנו הוא דור מורכב. אנו רואים מצד אחד הרבה כמיהה אל הקודש. לימוד התורה הולך ומתעצם בציבור, יותר שיעורי תורה, שיעורי דף יומי ואף למעלה מזה. ריבוי ישיבות , בחורי ישיבה, אברכים ותלמידי חכמים. אין ספק שריבוי התורה בדור שלנו הוא עצום. וב"ה אף ימשיך ויתגבר. מאידך , גם עולם החול התפתח. תרבות מגוונת, הצגות, סרטים, ספרים ועוד. וצריך בתוך העולם הזה לעשות חילוק. צריכת תרבות שיש בה קלקול, תכנים לא צנועים, אלימים, מסרים לא ראויים וכד' אסורה בהחלט. מאידך, תרבות חול שיש בה ערך, יש לה מקום ואף צורך חשוב, וכל אדם ימצא את האיזון שלו בצריכת החול לעומת צריכת הקודש. הבעיה המורכבת היא בתרבות שהיא סתמית,ללא ערך מיוחד אך מצד שני אין בה סממנים מובהקים של איסור. ואני חושב שההדרכה לזה היא תלויה בכל אדם לגופו של עניין.תלוי מה הרמה הרוחנית שלו, כמה זה תופס לו מקום ביום יום. אם לא יעשה את זה מה תהיה האלטרנטיבה שלו וכו'. ולכן באופן כללי כאשר אנו מדברים אל הכלל אי אפשר לומר לגמרי שזה איסור, ובהדרכה אישית נכון יותר לכוון כל אחד לפני עניינו. ישר כוחך. ברכה והצלחה וכל טוב.