שלום, בפרשת בהעלתך מסופר על האספסוף שהתאוו לאכול בשר, ונזכרת טענתם: "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה..." (במדבר יא, ד-ה). על טענתם זו מקשה רבי לוי יצחק מברדיצ'וב בספרו "קדושת לוי": מה ראו להזכיר את ה'דגה' שהיתה להם במצרים אם השתוקקותם היא לבשר? ותשובתו: במן יכלו ישראל לטעום כל טעם שרצו, אך טעם שלא הכירוהו קודם לכן, לא יכלו לחשוב עליו ולהמשיך טעמו במן. ומכיוון שטעם בשר כשר, שנשחט ונמלח כמצוותו, לא הכירו ישראל במצרים, כי עדיין לא נצטוו על כך במתן תורה, ממילא לא יכלו להמשיך טעם זה במן. אבל טעם דגים הכירו היטב ויכלו להמשיך טעמם במן, ולכן ביקשו לטעום טעם בשר כדי שיוכלו אחר כך להמשיך טעמו במן, והוסיפו ואמרו 'זכרנו את הדגה', לאמור: טעם דג אנו יכולים לטעום במן, אבל טעם בשר לא. על כך קשה לי: לפי זה יוצא שבשר קרבן פסח שאכלו ישראל במצרים לא היה כשר. היתכן?!

לשואל שלום, קרבן פסח נאכל צלי ואינו צריך מליחה, לכן עדיין ניתן להסביר, שרצונם היה לאכול בשר שנשחט ונמלח כמצוותו, כדי להמשיך טעם זה במן. בברכה נאמנה