1.מהי המטרה שלקחו את השה בי’ בניסן ? 2.האם כל קהל עדת ישראל צריכים לשחוט אותו באותו זמן? 3.מהו הזמן שצריכים לשחוט את השה ועד מתי? מי שלא הספיק? 4.מדוע צריך למרוח את הדם כלפי חוץ ולא כלפי פנים ? 5. בעזרת מה מרחו את הדם? 6.מדוע צריך למרוח את הדם במזוזות ובמשקוף לא מספיק קצת ? הרי כל המטרה של מריחת הדם היא כדי שה’ ידלג על הבית הזה במכת בכורות ול יהרוג שם ? 7 למה צריך למרוח מה מבטא מריחת הדם? 8.מי ביצע את מכת בכורות האם ה’ בעצמו או מלאך ה’ ?

לשואל שלום, שאלותיך הטובות זיכו אותי לשוב ולעיין בפסוקי התורה ובדברי המפרשים, והרי מה שהעליתי בס"ד: על הקדמת לקיחת השה לעשירי בחודש (שאלה 1), השיב רש"י: "והיה לכם למשמרת - זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה". עיין שם. ועדיין עלינו להבין מדוע הוקדמה מצוות הלקיחה דווקא בארבעה ימים (דין שאינו קיים בייחס לפסח דורות). על שאלה זו השיב ה"באר בשדה". לדבריו, דין הוא שבהמה צריכה ביקור ארבעה ימים לפני שחיטתה, אלא שלדורות מספיק שהמוכר יבקר את צאנו ארבעה ימים קודם השחיטה והקונים יכולים לקנות ביום י"ד. בפסח מצרים הקדים ה' את מצוות הלקיחה ליום בו ממילא יש צורך בביקור. ה"משכיל לדוד" תירץ באופן אחר. לדבריו, מה שנצטוו בני ישראל על לקיחת השה דווקא בעשור, זה מפני שבאותה העת נצטוו גם על המילה (ראה רש"י ושמות רבה יט, ה), וכך ביום י"ד, שבו צריכים לשחוט את הפסח, כבר יהיו בריאים. וחזקוני שם כתב: "עד ארבעה עשר יום - כדי שיראו המצרים את יראתם קשורה בבשת ובזוי בבתי היהודים וישמעוה צועקת ואין מושיע לה". (שאלה 2) שחיטת הפסח והקרבתו נעשו בשלוש "כיתות" (קבוצות). נכנסה כת ראשונה לעזרה ונעלו הלוויים את דלתות העזרה. השלימה הקבוצה את ההקרבה, יצאה מן העזרה, כשהאנשים נושאים על גבם את קרבנותיהם. נכנסה הכת השניה "וכמעשה הכת הראשונה – כך מעשה השניה והשלישית (משנה פסחים ה, ז). (שאלה 3) זמן שחיטת הפסח הוא מחצות יום יג עד סוף היום (רמב"ם הלכות קרבן פסח א, ד). מי שלא הספיק, אם שגג, מקריב בפסח שני, וכך כתב הרמב"ם (הלכות קרבן פסח ה, א): מי שהיה טמא בשעת שחיטת הפסח שאין שוחטין עליו, או שהיה בדרך רחוקה, או נאנס באונס אחר, או ששגג ולא הקריב בראשון, הרי זה מביא פסח בארבעה עשר לחדש השני בין הערבים". (שאלה 4) לגבי נתינת הדם (מצוה זמנית לפסח מצרים) על המזוזות והמשקוף, נחלקו המפרשים אם היתה מבחוץ או מבפנים. חזקוני (יב, ז) מבאר: ולקחו מן הדם - ...וכל זאת שמא לא יוכלו כולם לבא בשעת שחיטה, עכשיו יראו כולם דם יראתם נתון שם לבזיון". כלומר נתינת הדם נועדה להראות למצרים את דם יראתם נתון בבזיון. לעומתו כתב האבן עזרא (שם): "רבים אמרו, כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, להראות שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא, כי כבר נפל פחדם עליהם, ולא יפחדו שיסקלום. ואילו היה כן, היה זה בשער החצר. והנה לא הושם הדם כי אם בסתר, שסגרו שער החצר. והם שחטו בין הערבים, שלא יראה אדם שהוא סמוך ללילה, ואיש לא יצא מפתח ביתו עד בקר. שהלכו לדרכם, וסגרו כל אחד שער חצרו. כי המצריים חשבו שישובו, רק הטעם להיות הדם על המשקוף, להיות כופר (כופר נפש) בעד כל האוכל בבית, ויהיה סימן למשחית שיראנו כדרך: 'והתוית תו' (יחזקאל ט, ד)". כלומר נתינת הדם היתה בפנים ובאה ככופר נפש לבני ישראל, שלא יהיו ניזוקים. (שאלה 5) נתינת הדם נעשתה בעזרת אגודת אזוב, כפי שנאמר (שמות יב, כב): "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת". (שאלות 6-7) איני יודע מהי הכמות שצווו לתת. מכל מקום לנתינת הדם היו תפקידים נוספים מלבד הדילוג האלקי, וכך כתב רבנו בחיי (יב, כג): "וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. על דרך הפשט מפני שישראל היו סבה בפרסום האלקות בעולם בגאולה זו של מצרים, על כן נצטוו במצות הפסח לעשות ענינים מפורסמים כנגד המלך הרשע שהיו ברשותו, לבזות אמונת המצריים לעיניהם ולקבוע בלב אמונת הקדוש ברוך הוא ויראתו. ומזה נצטוו לשחוט אלהיהם ולאכלו צלי לא מבושל בקדרה כי אם צלי אש, להיות הענין נגלה ומפורסם יותר לכל הנכנסים בבתים ואף לעוברי דרך יתפרסם בריחו, וכדי לפרסם הענין עוד נצטוו לתת מן הדם במשקוף ובמזוזות שהם מקומות נגלים ומפורסמים, להורות שמדת הדין מתוחה כנגד המצריים". על פי זה ניתן להבין גם את ענין ה"מריחה". (שאלה 8) לגבי ביצוע מכת בכורות כתב רבנו בחיי שם בהמשך דבריו, שהקב"ה בכבודו ובעצמו רצה לעשות הנקמה ולכן לא נתן למלאך המשחית רשות לבא אל בתי המצרים, וכיון שבשעת המכה היו המשחיתים סובבים בעיר, הוצרכו ישראל לאות הדם שימנע מהמשחית להיכנס. בברכה נאמנה