כיצד להתיחס לדמותו של הרצל חוזה המדינה? אני שומע דרשות של רבנים שמזלזלים בו ובאישיותו, ואומרים שרצה לכלוא את הרבנים במאסר וטענות נוספות.

הרצל חי חיים קצרים ונפטר בגיל 44. את שנות חייו האחרונות הקדיש למאמצים וניסיונות לפתור את הבעיה של עם ישראל שהיו זרוקים בגלות ללא מדינה. נכון שבחייו היה רחוק מקיום תורה ומצוות אך הוא לא ויתר על זהותו כיהודי ופעל רבות למען עם ישראל. בשנת 1896 (8 שנים לפני מותו) פירסם הרצל את הספר "מדינת היהודים" בספר זה הציג את תוכניתו למדינה לעם היהודי. להלן אביא כמה ציטוטים מהספר, (הפניות לעמודים מהספר המחודש בהוצאת "ידיעות ספרים") ומהם נלמד מה יחסו ליהדות ולמצוותיה. א: כשהרצל מדבר על בניני המגורים בשכונות שיוקמו הוא כותב בין השאר: " בית הכנסת יהיה נשקף על כל סביבותיו, הן רק אמונתנו העתיקה היא שעמדה לנו לעשותנו גוי אחד" (עמוד 59). ב: במקום אחר הוא מדבר על הקשר בין כל קהילה לרב שלה וכותב: "לכל חבורה רב ההולך עם עדתו… כמספר הרבנים יהיה מספר החבורות" ובהמשך שם הוא מסביר על תרומת הרבנים לקהילה וכותב: "רק באמונת אבותינו נכיר את אחדותנו ההיסטורית" (עמוד 76). ג: ציטוט נוסף- "בבתי הכנסיות יתפללו להצלחת המפעל" (עמוד 99). מציטוטים אלו אנו למדים על יחס חם ואוהד לתורה וליהדות. ובאשר לטענה שרצה לכלוא את הרבנים בבתי הכנסת, זו עוד עלילה שקרית כפי שנבהיר להלן- הרצל שולל את העובדה שלמדינה יהיה שלטון דתי. בענין זה הוא כותב (עמוד 91): "האם יהיה לנו באחרונה גם שלטון דת? לא! האמונה היא הקשר המאחדנו… כל נדנוד מחשבה של כוהנינו ליסד שלטון דת נפר בראשיתו. אנו נדע לכלוא אותם בתחום בתי הכנסיות כשם שנחזיק את חיל צבאנו בבתי הקסרקטין (הכוונה למחנה צבאי). לצבא ולכהונה ניתן כבוד גדול כיאות לתפקידם הנכבד, אבל לא להם לחוות דעה בעיניני המדינה…" כלומר הרצל שולל שלטון דתי וכדי לומר שלא יתנו לצבא ולרבנים להתערב בנושאים מדיניים הוא מציע כביכול "לכלוא" את החיילים במחנות הצבאיים ואת הרבנים בבתי הכנסת. אין כאן המקום להתעמת עם דעתו זו של הרצל אבל רואים כאן בבירור שהוא בכלל לא זלזל ביהדות וברבנים, כשם שבודאי לא זלזל בצבא ובחיילים. בשבת שלפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל הרצל עלה לתורה וכך הוא מתאר זאת בכתביו "מתוך כבוד לדת הלכתי בשבת שלפני הקונגרס אל בית הכנסת. ראש הקהילה קרא לי לעלות לתורה וכשעליתי לבימה הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס". הוא מוסיף: "המילים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות, יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים בקונגרס". עוד חשוב לדעת שרבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בספרו "לנתיבות ישראל" מכנה את הרצל "מעוררנו הגדול" ותחת הכותרת "להצדיק צדיקים" הוא כותב עליו בספרו כך: "בכתביו של בנימין זאב הרצל ז"ל אין דברי אפיקורסות. בכתבי יומנו כתוב אין אומתנו אומה אלא באמונתה. מי שכותב חושב ומדבר ככה הוא איש אמונה ולא אפיקורס..." תמונתו של הרצל היתה תלויה בחדרו של הרב צבי יהודה זצ"ל ובענין זה סיפר הרב אברהם רמר (מובא בספר גדול שימושה): "פעם נעלמה התמונה של הרצל מביתו וחשד שאחד התלמידים רוצה 'לחנכו'. כשהבעתי את דעתי שאולי התמונה נפלה מאחרי המכתבה, הרשה לי לחפש, וכשמצאתי את התמונה, שמח שמחה מרובה ומצא צורך לנחמני, על מה שנראה לו כעגמת נפש, בסיפורים מפליאים על הרצל ומקומו. היה חוזר על הידיעה מפיו של ר' אהרן מרכוס ז"ל, שאמר שהרצל הוא מצאצאי מהר"י טיטצק והוא ממשפחה ספרדית". מלבד כל אלו, כדאי לקרוא את הספר "לב האומה" שכתב החוקר משה נחמני, בספר זה מקובצים עשרות הספדים של רבנים על הרצל ותיאורים של מפגש שלו איתם, גם מהספר זה רואים בצורה ברורה שלרבנים רבים היתה הערכה עמוקה ויחס אוהד ומכבד להרצל ולמאמציו לסייע לעם ישראל. לסיכום אל תאמין לשקרים והוצאת שם רע שמוציאים על מעוררנו הגדול בנימין זאב הרצל ז"ל.