לפי התשובה של הרב, יוצא שמעיקר הדין מותר לי לברך הגומל או כל ברכה אחרת כדי להודות לקב"ה גם אם אני לא מחוייב בה? לדוגמא, לברך "המוציא לחם מן הארץ" כשאני מסייר במפעל לחם? לברך "הגומל" עבור סיפור ששמעתי שקרה?. אם כך - מתי עוברים מעיקר הדין על הזכרת שם שמיים לבטלה? ובנוסף, מה היא ברכה לבטלה? הרי אפילו אם הפסקתי בין הברכה לאכילה לדוגמא, סוף כל סוף בירכתי את הקב"ה, על לחם שאני עתיד לאכול ולמה זו ברכה לבטלה?.

שלום וברכה! כאשר מדובר בנוסח של ברכה, הדין הוא שונה. בעניין זה מופיע בגמרא ובפוסקים (ברכות ל"ג א; שו"ע רט"ו, ד) שאסור לברך ברכה לבטלה. יש מן הראשונים שסברו שאיסור זה הוא מן התורה, אך ראשונים רבים סוברים שזהו איסור מדרבנן (סיכום הדעות עיין למשל במג"א רט"ו, ו; משנ"ב רט"ו, כ). כפי שמסביר המשנה ברורה (רט"ו, יט-כ) בדעתם של הראשונים הללו, אכן עצם המשפט שאומר האדם במקרה כזה אינו הזכרת שם ה' לבטלה, שהרי הוא מזכיר את שבחו של הקב"ה, כגון שהקב"ה מוציא לחם מן הארץ וכדומה. אבל מכיוון שחכמים תיקנו לומר ברכות אלה דוקא בהקשרים מסוימים, הרי כאשר האדם אומר את הברכה שלא בהקשר שלה, כגון שהוא מברך "המוציא" מבלי שהוא אוכל לחם, או כאשר האדם מפסיק בין הברכה לבין האכילה, הרי הוא משתמש במטבע הברכות שלא כפי שתיקנו חכמים, ולפיכך הוא עובר על איסור דרבנן. לדעות אלה אכן האדם הזה לא עבר על הוצאת שם ה' לבטלה, אבל הוא עבר על איסור ברכה לבטלה. בסיכום: מותר מעיקר הדין להזכיר את שם ה' כאשר זהו הקשר של שבח וכדומה, אף שאין מדובר בנוסח קבוע של תפילה אלא האדם אומר את דברים בניסוח אישי משלו. אולם כאשר האדם משתמש במטבע הברכות, "ברוך אתה ה'.." במקום שאינו מחוייב בברכה, הדבר אסור, משום שמטבע זה נקבע על ידי חכמים לשימוש רק בהקשרים של הברכות המחויבות.