1. ברור שזה שאלה שקשה לאמוד ועניין סובייקטיבי. אבל אני קצת מתקשה להכריע על עצמי, ואני משער שרבים כמוני. אני מורה ואשתי סטודנטית, ובכל זאת אנחנו מצליחים להיות בפלוס של 3,000 שקל בכל חודש. אבל כמובן שכל סכום כזה נחסך והולך בשבילנו לקניית דירה בע"ה. אז האם זה נחשב שאנחנו חיים ברווח? אם זה היה פחות מ3,000 של רווח? אנחנו חיים לא ברווח בכלל בשביל שיהיה לנו את הכסף לייעוד המבוקש. 2. האם נותנים מעשר מהיתרה או מההכנסה? כלומר: אם המשכורת היא 7,000 ש"ח ואנו מוציאים 4,000 ומצליחים להשאיר 3,000, האם צריך לחשב את המעשר מהמשכורת, דהיינו 700, או מהיתרה שנשארה, דהיינו 300?

שלום וברכה! ראשית, אזכיר את מה שמופיע בתשובה הקודמת, שמעשר כספים אינו חיוב גמור, אלא זוהי הדרך הראויה לקיום מצוות צדקה. הדברים דלהלן נכתבים עבור מי שמעוניין לקיים את מצוות צדקה באופן הראוי לכתחילה, אבל אין לראות בהם חיוב גמור ומוחלט. 1. אכן השאלה היא לא קלה. באופן פשוט נראה שכיוון שאתם מצליחים להתפרנס מן ההכנסה שלכם ונותר לכם עודף, הרי אתם צריכים לתת מעשר. רק מי שאינו יכול לכסות את צרכי המחיה שלו פטור מלתת צדקה ומעשר (הגהת הרמ"א לשו"ע יו"ד רנ"א, ג). ואף שאתם גרים כעת בשכירות ואין לכם בית משלכם, עדיין לכאורה זה לא פוטר, שהרי סוף סוף יש לכם את צורכי המחיה שלכם – יש לכם כעת מקום מגורים ואתם מצליחים לממן אותו, אף שאתם מעדיפים לגור בבית משלכם ולא בשכירות. אם המציאות היא שבעצם אתם זקוקים כל המשכורת שלכם כדי לקיים רמת חיים בסיסית (להמחשה: רמת חיים מקובלת של אברכים או סטודנטים), ואתם מורידים את רמת החיים לרמה פחותה יותר כדי לחסוך לקניית דירה, אז יש מקום לומר שאתם פטורים ממעשר, שכן בעצם המשכורת שלכם מספיקה כדי פרנסתכם ולא מעבר לכך. אבל אני מניח שגם אם אתם מצטמצמים מאד ברמת החיים, לא כל סכום החיסכון נחוץ לקיום רמת חיים בסיסית, ונמצא שעדיין יש לכם כסף פנוי. 2. יש בפוסקים דעה הסוברת שחישוב המעשר הוא מן היתרה שנותרה לאחר שמוציאים את ההוצאות לפרנסת המשפחה, דהיינו שבדוגמא שהבאתם די לתת 300 ש"ח כמעשר. כך נראה בפשטות בתשובת אבקת רוכל סימן ג': "...יעשה חשבונו, ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית... ויקח מעשר...". וכך כתבו בעקבותיו כמה פוסקים (עיין למשל שו"ת שואל ונשאל ח"ב, יו"ד ק"ס; שו"ת ציץ אליעזר י', ו). אולם כמה פוסקים נקטו לא כך, אלא שחשבון המעשר הוא מן המשכורת הכוללת ולא ממה שנשאר לאחר ניכוי ההוצאות (עיין למשל ברכי יוסף יו"ד רמ"ט, ה; ערוך השולחן יו"ד רמ"ט, ז; שו"ת משנה הלכות י"ב, קמב). כמה מן הפוסקים הללו הצביעו על כך שבתשובה זו עצמה של האבקת רוכל יש גם משמעות לאידך גיסא, שחשבון המעשר צריך להיות מן המשכורת הכוללת ולא ממה שנשאר. כמו כן, מקורה של תשובה זו אינו ודאי, ולא ברור האם זו אכן תשובה של ר' יוסף קארו (שהוא המחבר של שו"ת אבקת רוכל). עוד הביאו ראיה מכמה מקורות (עיין למשל בתוספות תענית ט' א, ד"ה "עשר") שהשוו מעשר כספים למעשר מן התבואה, והרי במעשר מן התבואה ודאי שמפרישים מכל התבואה שצמחה ולא רק ממה שנותר לאחר האכילה. יש להוסיף עוד, שלשון השו"ע (יו"ד רמ"ט, א) מורה בפשטות שהחישוב הוא מן הרווח הכללי ולא ממה שנשאר לאחר ההוצאות. כמו כן, דברי הרמ"א דלעיל, שמי שאין לו כדי פרנסתו פטור מלתת מעשר, אינם מובנים על פי השיטה שחישוב המעשר הוא רק ממה שנותר לאחר ההוצאות, שהרי אדם כזה שאינו "גומר את החודש" או שהכנסתו מספיקה בדיוק כפי צרכיו, אין לו כלל יתרה לחשב ממנה את המעשר, ואין צורך לומר שהוא פטור. נראה אם כן שהדרך העיקרית בפסיקה היא שחישוב המעשר הוא מן ההכנסה הכוללת ולא מן היתרה שלאחר הוצאת ההוצאות. כאמור בפתיחה, הדברים אינם חיוב גמור, אלא למי שרוצה לקיים את המצווה כתיקונה. ובעז"ה שתזכו לפרנסה ברווח!