הבנתי שיש מחלוקת אם מותר ללמוד תורה בערב תשעה באב מחצות היום, האם ניתן להקל בדבר במקום שיש ביטול תורה?

אכן יש נוהגים לאסור את הלימוד בדברים המשמחים כבר מערב ט' באב בחצות. אולם כיון שכמה מגדולי הפוסקים תמהו על כך ולמדו בזמן זה ואף הורו כך לרבים, לכן מי שיכול ללמוד בדברים המותרים ואין לו בכך ביטול תורה מה טוב, ומי שקשה לו, יכול להקל וללמוד במקום שלבו חפץ. מקורות: רבנו הרמ"א (סי' תקנ"ג סע' ב') כתב בשם המהרי"ל: "ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בט' באב, ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות". ואף שאינו מעיקר הדין שהרי רק בט' באב מתחילים כל החמישה עינויים, מכל מקום מבאר החת"ס (או"ח ח"א סי' קנ"ו) ששמחת הלימוד לאחר חצות היום, בערב ט' באב, ממשיכה בליל תשעה באב ונמצא שנכנס לתשעה באב כשהוא שמח, ולכן נהגו לאסור אפילו כשחל ערב ט' באב בשבת. וכן פסקו לאסור מרנן הבא"ח והחזו"א (תורת המועדים סק"ה). אולם הט"ז תמה על מנהג זה, וציין שהמהרש"ל למד בעצמו אחר חצות בכל ערב ט' באב ואף התיר לאחרים. והמ"ב (סק"ח ובה"ל ד"ה ולכן) אף שכתב שיש פוס' רבים ביניהם המג"א ועוד, שקיימו את המנהג, ציין לדברי המהרש"ל, והוסיף שגם הגר"א והחיי"א כתבו שזו חומרה יתרה. כמו כן כתב המאמר מרדכי שזו חומרא דאתי לידי קולא, כיון שאדם לומד במקום שלבו חפץ, ואם נאסור מערב ט' באב, יקלו גם בט' באב. והוסיף שם המאמר מדרכי (הובא בבה"ל שם): "בערב ט' באב יש להקל כיון שלא הוזכר בש"ס ופוסקים, וכן אני נוהג בחול, וסמיכנא בהא על מהרש"ל ז"ל, ומכל מקום מי שמרגיש בעצמו שיוכל לדחוק וללמוד דברים המותרים ולא ימעט מפני זה בלמודו, קדוש יאמר לו, ואחר כונת הלב הן הן הדברים", למסקנה כתב המ"ב (שם): "ועל כן נראה דמי שרוצה להקל בזה אין מוחין בידו". ולמעשה בישיבתו של המ"ב נהגו להקל (ברדאין, ראה בס' הח"ח חייו ופעלו ח"ג עמ' תתמ"ח). בשורות טובות,