ידוע שא’ מבעלי התוספות צם ביו”כ והסביר זאת בכך שאם הוא יאכל ספק אם יחיה ואם יצום וודאי ימות ואין ספק מוציא מדי וודאי. ואכן באותו מוצאי יו”כ הוא הסתלק לבית עולמו. שאלתי היא איך היה מותר לו? הסברא של אין ספק מוציא מדי וודאי כלל לא קשור לזה. זה נאמר בהקשר אחר לחלוטין. בעוד שכאן נאמר הכלל של ספק פיקו”נ דוחה את כל התורה כולה? ואגב, איך הייתה התייחסות חביריו גדולי הדור למסירות נפש הזו?

קולמוסים רבים נשברו על ביאורו של אירוע זה (שתואר לעיל באופן לא מדוייק), ויש שפקפקו בעצם קיומו. ואולם, ככל שהוא קרה, הרי שהייתה זו הלכה ליחיד ולא הלכה לרבים, ומצינו - בהקשרים מסויימים - שדעת תוספות (למיצער לפי פרשנות הכס"מ, וכן גם אצל הראי"ה קוק, וכן אביו של האבנ"ז) ש"חסיד" - ודווקא "חסיד" -רשאי למסור את נפשו גם במקרים שלאחרים הדבר אסור. מכל מקום, כאמור, גם אם נהג כהלכה-דידו, אין מורים כן לרבים אלא מורים על ההיפך הגמור. .