שלום הרב, ב"ה זכיתי ללמוד את מסכת גיטין, ובדף האחרון במסכת מופיעה דיון אודות חובת האדם לגרש את אשתו, באיזה מצבים זו מצווה ומתי זה לא טוב, כחלק מזה מביאה הגמרא ברייתא שמביאה שלוש מידות של צניעות (או חוסר צניעות) אצל נשים, וכותבת שהמידה האמצעית היא הנכונה אבל הראשונה היא מידה מחמירה מידי (ע"פ רש"י שם). המידה הראשונה היא בעל שנועל את אשתו בבית כדי שלא תדבר עם אף אחד, והיא מידה שאינה הוגנת (לשון רש"י). המידה השלישית היא באישה פרוצה לגמרי שרוחצת מול גברים וזו מידה רעה לא לגרש אותה. לגבי המידה הבינונית, שהיא המידה הנכונה כותבת הגמרא שמדברת עם אחיה וקרוביה, ומסביר המהרש"א, שהכוונה היא שזה בסדר שהאישה תדבר עם קרובי משפחתה, אבל אם שאר הגברים- שלא תדבר איתם! רציתי לדעת, האם זו הלכה, או הנהגה? היינו, האם היום שהמצב הוא שונה לגמרי ונשים מעורבות בכל תחום היום עדיין יש לשאוף לעמוד בקריטריון הזה או שזו רק קריאת כיוון- שעם כל אדם אין לדבר, זה מנהג פריצות, אבל אם אנשים קרובים ומוכרים זה בסדר, אבל לאו דווקא קרובי משפחתה, והיינו שזה קצת דומה לפסיקת השו"ע יש להתרחק מן הנשים מאוד מאוד שברור מה המגמה של דבריו, אבל את הגדר לא ברור ודומה שהוא נקבע ע"פ מה שנהוג באותו הדור (יתקן אותי הרב אם אכן קיים גדר ברור לדברי השו"ע)... באופן פשוט הרמב"ם לא פסק את זה להלכה... מה דעת הרב בעניין? עוד רציתי לשאול האם הברייתא הזו עוסקת בשיחה מכל סוג, או שמא היא מדברת דווקא על שיחות שהן שיחות פנאי ולא שיחות ענייניות... תודה רבה

כבר כתבו הפוסקים שבימינו נשים מצויות בינינו ולא שרויות רק בזוויות ביתן כבעבר. המהפכה התעשייתית ועמה שינויים חברתיים הם חלק מתוכנית אלקית שהעולם יתפתח עם זאת, היא הנותנת, דווקא משום כך יש לשמור עתה יותר על גדרי צניעות, לבוש הולם והתנהגות נאותה בין המינים שיחות ענייניות מותרות, אך לא קלות ראש, לא ייחוד וכדו'