שלום רב לכבוד הרבנים! אבי המנוח ע"ה היה נוהג להטיף לי כשהיה רואה את מבטי מהורהר ונראה שקלע למחשבותיי, והיה אומר לי: "קדרה שבשל בה חברך, אל תשתמש בה", שמא "ליטעמיה קפילא ארמאה" כנזכר בחולין (קיא/ב) או כהן (ישראלי) על מנת לבדקה, ונמצאת שמשמשת רצוא ושוב. הזהר והשמר לך (משלי ה י-י"ג) "פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי, וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ... וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי, וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא הִטִּיתִי אָזְנִי. כאשר דוד שב מהכות את הפלשתי (שמואל-א י"ח ו-ז) "וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים, וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו, וזרקו לדוד את התכשיטים הכסף והזהב שקבלו משאול כשהיה יוצא למלחמה ולוקח שלל האויב והיה נותן אותם לבנות ישראל, כדכתיב: (שמואל-ב א כ"ד) "הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן". וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה (שמואל-א י"ח ח). כותב הרב מיכאל פרץ (אהלי שם) תמוה, מדוע התפעל שאול מהאמירה של הנשים המשחקות, הלא היה לו לקנאות ולהיות עוין על דברים אחרים נכבדים יותר. בכל דרכיו הוא מצליח, כתוב עליו (שמואל-א י"ח ה) וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל, דברים אלו הם דברים מעשיים, ויותר מעוררים קנאה מאשר השירה של הנשים. זו היא הוכחה נוספת שלקנאה אין בסיס, אין יסוד ואין הגיון. הנשים לא נהגו כשורה בשירה זאת, אי אפשר לשבח בצורה שמשוים את המלך לאחד מעבדיו ולתת את השבח הגדול לעבד יותר מהמלך, דבר זה אינו מעשה חכמה, אבל מצד שני אין ריוח ואין תועלת בקנאה, הקנאה רק מזיקה למקנא עצמו, ובדרך כלל גורמת למי שקנאו בו להתגבר ולהתגדל. אמנם האחרונים שאלו איך יתכן שהנשים הללו לא פחדו מהמלך לגרום לו קנאה כזאת, וגם לגנות את המלך לפני כולם, גם בגמ בקדושין (לב/ב) מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, דכתיב: (דברים י"ז ט"ו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, שתהא אימתו עליך. יש בזה עזות פנים לגנות את המלך בפניו. נראה לומר, אכן לא נהגו הנשים כשורה, גם עצם הדבר שיצאו לשיר במחולות לקראת שאול אין בזה צניעות יתירה. ונראה שהיה שאול בתור מלך צריך למחות בידן, ולא להרשות שירים כאלו, היה מטיב בזה יותר מאשר להיות עוין את דוד מהיום והלאה. כלומר הדרך הישירה לתקן את הדבר היא מעולה יותר מכל דרך אחרת. ברות זוטא (ב, יג) כתוב: [למה לא בנה דוד את בית המקדש? אלא שנו רבותינו] ביום שהרג דוד את גלית הפלשתי, השליכו עליו בנות ישראל את כל הכסף והזהב [שעליהם], והקדישו לבית המקדש, וכיון שבא רעב שלש שנים, בקשו ממנו ישראל לתן [מכסף וזהב אלו] ולא רצה לתן להם כלום, אמר לו הקב"ה: לא קבלת עליך להחיות בו עניים? חייך אין אתה בונה אותו, אלא על ידי שלמה בנך, דכתיב: (עיין שמואל-ב ז ד-י"ג) וַיְהִי דְּבַר ה אֶל נָתָן לֵאמֹר וגו, אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי. ע"כ. מבואר שהטעם שדוד לא בנה את הבית משום שאת הכסף והזהב שהוקדש למקדש היה צריך להחיות בו עניים. אמר לו הקב"ה לדוד: אתה הקדמת כבודך לכבודי, שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בית המקדש, דכתיב: (שמואל-ב ז ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים ישֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה, אבל שלמה מקדים כבודי לכבודו, דכתיב: (מלכים-א ו ל"ח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וגו, ואחר כך: (שם ז א) וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה. ע"כ. אם כן מבואר שהטעם שדוד לא בנה את הבית הוא משום שהקדים את ביתו לבית המקדש. מצד שני כתוב במלכים א (פרק ז פסוק א בפסיקתא רבתי ו) וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה. [למה נאמר וְאֶת בֵּיתוֹ עם וי"ו]? אלא שהקדים [שלמה] כבודו של הקב"ה לכבודו [שמקודם בנה בית המקדש ורק אחר כך בנה את ביתו], לכן נתן [הנביא] אומר לדוד אביו (דברי הימים-א י"ז ד) לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת לָשָׁבֶת. שאלתי הנשאלת כאן לאור כל הנ"ל וחשובה לי מאד, האם ישנו מראה מקום המעיד ששלמה המלך לא השתמש בכסף וזהב זה של דוד אביו לבניית בית המקדש? שהרי לא היה חסר לו כסף וזהב כדכתיב (דהי"ב ט כ) "אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה, וכדכתיב (שם ט כ"ז) "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַם כָּאֲבָנִים", וכפי שהבטיחו הקב"ה (שם א י"א-י"ב) "יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵת נֶפֶשׁ שׂנְאֶיךָ וְגַם יָמִים רַבִּים לֹא שָׁאָלְתָּ וַתִּשְׁאַל לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו, הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לָךְ אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה כֵּן. ועוד שאלה שמתבקשת לאור פסוקים אחרונים אלו: בספר דברים (י"ז י"ז) מזהיר את המלך "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד", משמע שאפשר להסיר סעיף זה מחטאי שלמה היות והקב"ה הרבה לו מאד כסף וזהב, איך ההסברה התורנית יכולה להסביר סתירה זו של הקב"ה?.

לשואל שלום, אין צורך לומר ששלמה לא השתמש בכסף שהניח לו דוד אביו, גם אם היה לו משלו ממון רב. ולגבי מה שנאסר למלך להרבות כסף, מבואר ברמב"ם (מלכים ג, ד) שהאיסור הוא להניח בגנזיו להתגאות בזה, אך לאוצר בית ה' ולהיות מוכן לצרכי ציבור ולמלחמותיהם, הרי זו מצוה להרבות. בברכה נאמנה