בספר דברים - פרק ה׳ - פסוק כ״ח ואילך כתוב. {כח} וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת־קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת־קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל־אֲשֶׁר דִּבֵּֽרוּ׃ - פסוק כ״ט: {כט} מִֽי־יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת־כָּל־מִצְוֹתַי כָּל־הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָֽם׃ - פסוק ל׳: {ל} לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶֽם׃ שאלתי היא : למי מתפלל אלוהים באומרו "מִֽי־יִתֵּן וְהָיָה? לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר". או למה התכוון כותב התנ"ך באומרו מי יתן שהרי ידוע שהכל נהיה בדבר הקדוש ברוך הוא ואינו נזקק לדבר מגורם אחר ?

שלום הרמב"ן מבאר: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי. בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, יאמר הכתוב כן, והוא כלשון בני אדם". מכיון שיש בחירה חופשית וביד כל אדם להיות צדיק או רשע כתבה התורה את הדברים כדרך שבני אדם מדברים כאשר הם מדברים על מישהו אחר שבידו להחליט דבר מה, אך אין הכוונה שיש חוסר ידיעה אצל הקב"ה. בפירוש רבנו בחיי [לפרק י"א פסוק כ"ו] נאמר: "הנה נתבאר בפסוק זה שהרשות והבחירה בידו של אדם, רצה להדריך עצמו בדרך ישרה או להתיצב על דרך לא טוב, הכל מסור ברצונו והכל תלוי בבחירתו, ומזה אמר הכתוב (שם ה) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי, למד שאין הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע עד שיעשה טובה או רעה אלא הכל מסור בידו, כי אילו היה הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או יהיה שום דבר מושכו בעקר תולדתו לאחד מהדרכים טוב או רע איך יצוה הקב"ה אותנו על ידי נביאיו לעשות כך, כיון שהוא מתחלת בריאתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשכהו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כלה להפרע מן הרשע או לשלם לצדיק שכר טוב, וזה עקר גדול ועצום והוא יסוד האמונה". רבנו בחיי מרחיב ואומר שפסוק זה מהווה מקור לכל יסוד הבחירה החופשית שיש בעולם. ועל כן הוא נכתב בלשון תפילה ומשאלה. פרשנים נוספים עסקו בשאלתך תוכל לעיין בדברי האבן עזרא והאור החיים על הפסוק. יום טוב