שלום לרבנים. אני מרגיש שהלכות כוונה בתפילה מגבילות אותי ועוצרות אותי מלהתפלל באמת. אני מרגיש שבמקום פשוט לדבר עם ה בתפילה, אני רק עסוק בלבדוק האם כיוונתי בברכת אבות או בפסוק ראשון של קריאת שמע, האם אמרתי את המילים כמו שצריך או שטעיתי וצריך לחזור, ומתוך כך גם יוצא שדעתי מוסחת הרבה מאוד פעמים, כי אני כל הזמן מתעסק בלא להסיח את דעתי. אשמח אם תוכלו לעשות לי קצת סדר בראש- א. מה ההגדרה של כוונה והיסח הדעת. ב. מה חובה ומה הידור, ו ג. מה בדיוק צריך לכוון בפסוק ראשון של ק"ש ובשכמל"ו ובברכת אבות. ברור לי שיש סיבה שחכמים תיקנו הלכות כוונה בתפילה, ואשמח אם תוכלו גם להכווין אותי לנקודת מבט חדשה או טעם חדש על הלכות אלו. תודה רבה מראש

שלום לשואל היקר! כבודו צודק המטרה היא לדבר עם ה'. זאת כוונת ההלכה. מי שאינו מכוון בתפילתו הרי שתפילתו כגוף ללא נשמה והוא לא כל כך מדבר עם ה' אלא ממלמל מילים. לצערנו רוב האנשים לא מצליחים לכוון היטב בתפילה. ואף על פי כן תפילה גם ללא כוונה חשובה עד מאד. יתרה על כך על ידי תפילה בכוונה מעלים מבחינה מסוימת את התפילות שנאמרו ללא כוונה. תרשה לי לשער לפי התיאורים בשאלה שאולי כבודו סובל מבעיה נפוצה - מחשבות כפייתיות, המכונה OCD. אולי זו הסיבה שאתה מוסח ומודאג מההלכה הזאת. אם כך אני מציע ללכת לטיפול מקצועי, ובדרך כלל ניתן לטפל בבעיה. מבחינת ההלכה לא כדאי להעמיס על עצמך כעת, ונכון להסתפק בכוונות פשוטות בלבד, עד שתוכל להתפלל בצורה נוחה יותר ותנסה לכוון יותר (עי' שו"ת מנחת אשר ח"ב קלד, ח"ג קכח). העניין לא מסובך. מה שמעכב בדיעבד הוא פסוק שמע ישראל. תכוון כפשוטו. השם - הוא אלקינו (בזה מקבלים עלינו עול מלכותו). והשם - הוא אחד. תכוון כפשוטו אפילו בלי שהבנת לגמרי ויצאת ידי חובה (עי' מכתבי רבי עקיבא איגר מכתב ד). לגבי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד – מספיק לכוון 'ברוך שם ה' ' כדי לצאת ידי חובת כוונה (הרב חיים קנייבסקי בדעת נוטה עמ' קצט תשובה כט). ואם לא התכוונת באמירת 'ברוך שם' והמשכת ל'ואהבת' - אין צורך לחזור ולומר 'ברוך שם' (דעת נוטה שם, תשובה ל בדעת הביאור הלכה, ערוך השולחן סא ו). לגבי ברכת אבות - אמנם מי שלא מכוון באבות צריך לחזור ולהתפלל (שו"ע קא א). אך למעשה כיום שקשה מאד לאנשים לכוון מי שלא מכוון באבות לא חוזר ומתפלל מפני שקרוב שלא יחזור גם כאשר חוזר ומתפלל (רמ"א שם, בן איש חי בשלח ה, כף החיים ס"ק ד). לסיכום: תכוון כפשוטו באמירת פסוק שמע ישראל ובדיעבד אין צורך לחזור על שום דבר אחר. הרחבה: כאשר תהיה מסוגל להתכוון יותר ראה בכוונת שמות ה' בשולחן ערוך סימן ה. בינתיים מצד כוונת המילים אם כוונת שהוא ה' יתברך יצאת ידי חובה (אגרות משה ח"ה סי' ה). וראה בכוונת המילים ה' אחד בסימן סא סע' ו. ולגבי כוונה במצוות ראה מ"ב (סי' ס ס"ק י) שאף שלכתחילה יש לכוון לשם מצווה, אבל בחיי אדם מבואר שיוצא אם מוכח לפי העניין שיוצא, כמו מי שקורא קריאת שמע כסדר התפילה. בפסקי תשובות (סי' ס הע' 48) ציין שמדברי החיי אדם ניתן להבין שכוונתו שמועיל אפילו לכתחילה. כל טוב!