לפני כמעט 5 חודשים נפטרה אימי בעיר מגוריה בחול. ברוך ה זכיתי להיות איתה בסוף. מאד נפגעתי שהגיסים שלי מהצד של אשתי לא טרחו להתקשר או אפילו לשלוח לי הודעת ניחום אבלים. גם כשחזרתי ארצה, לא טרחו להרים טלפון להביע תנחומים. גם בבית הכנסת ששנים אני מתפלל בו, חזרתי עם זקן של אבלים ואומר קדיש יתום ומקהילה מאד גדולה ,רק 2 אנשים התעניינו בי והביעו תנחומים. גם הרבנים שאני מאד מעריך, לא התעניינו בי ולא הביעו תנחומים. מאד נפגעתי משני המקרים ועדיין כואב לי. מה הרב מציע כדי שאוכל לסלוח ולהוציא מהלב?

קראתי את הדברים הכואבים היוצאים מקירות לבך, והדברים שכתבת מובנים בהחלט. ראשית כל אנו שולחים מכאן את תנחומינו, ומן השמיים תנוחמו וברכת ה' עליכם תמיד. התחלתי בנחמה, כיון שקבלת נחמה על הורים היא כל השנה, שכן במשך זמן זה, מחוייבים לנהוג מנהגי אבלות. אמנם התהליך מתחיל ביום הקבורה ונמשך לשבעה, לשלושים ורק אז לשנה, אמנם זהו תהליך ארוך והדרגתי. חושבני שבמשך הזמן תווכח לראות שאנשים נוספים ניגשים להתעניין בך ולנחם אותך. הדרך שתגרום לכבודו לסלוח לסובבים אותך, היא לדונם לכף זכות ואציע לכך כמה אופני חשיבה: א. אולי אנשים אלו שחשבתי שהם יודעים שאמי נפטרה, אינם יודעים או שהספיקו לשכוח. ב. יש אנשים שממש מפחדים לגשת ולדבר עם אדם שקרוב שלו מת, כיון שהם לא יודעים מה לומר. ג. אנשים טרודים ושקועים בבעיות שיש להם בתוך הבית ומחוצה לו, בפרט בעת צרה או מלחמה. בנוסף לכך, ידועים דברי הרמב"ם שאם יש לך איזו הקפדה או עוגמת נפש על משהו אחר, טוב שתיגש אליו ותאמר לו מדוע הוא אינו מתייחס אליך. בטוחני שאם תשוחח אם אלו שלא ניגשו אליך, תתפלא לשמוע תשובות ולגלות דברים שלא חשבת עליהם כלל וכלל. המקום ינחם אתכם. בשורות טובות ישועות ונחמות,