היי הרב, אני ממש מתקשה למצוא נקודה טובה על הצעירים החרדים שבוחרים לא להתגייס בזמן כזה (מלחמת 'חרבות ברזל') לצבא, אני מבינה את ערך לימוד התורה אבל אנחנו לא נמצאים במלחמת מצווה? ואם כן, איך הם לא יוצאים ונלחמים עם שאר העם? אני רואה את לימוד התורה והחסד שהם עושים, אבל איך יתכן שהאחים והאבות של ככ הרבה אנשים נמצאים בסכנה ממשית בעוד שהם דואגים לעולם הרוח אבל לא מסתכנים בנפשם ממש. אני יודעת שזה קטנוני אבל זה מציק לי ואני מתקשה לראות נק טובה בהיבט הזה. אני מרגישה שכל עוד לא נבוא אחד לקראת השני לא תהיה התקדמות, יש יחידות כמו נצח יהודה, הן לא מתאימות? בנוסף, האם זה לא הטבע של הגבר לצאת להילחם גם לפי התורה?

שלום. א. אכן,, צעירים חרדים מתגייסים דרך נצח יהודה, והם משתתפים ממש במלחמה! ב. אחרים, שומעים לרבנים שלהם, שמלמדים אותם, שלימוד התורה חשוב כמו גיוס. בשורות טובות!