האם מותר ללכת כמו הרמב"ם בהלכה אחת במקום של צורך למרות שהשולחן ערוך חולק?

מי שהולך ככלל, עיקבית, אחר פסיקת "אסכולה" מסויימת, כדוגמת ספרדים - מרן, אשכנזים - רמ"א, תימנים - רמב"ם וכדו', הרי שזו "מורשת" אבותיו ונכון שלא ליטוש תורת אמו. מי שזו אינה מורשת אבותיו - כדוגמת גר, הרי שאינו מחוייב להיצמד בדווקא לאסכולה מסויימת, ורשאי להכריע לעתים כאסכולה א' ולעתים כאסכולה ב', ובלבד שלא תתגלע סתירה בין הכרעות שונות. גם ביחס לראשונים, ככל שאין מדובר בעניינים שמורשת בית אבא מכריחה אותם - לדוגמה, אשכנזי שככלל מאמץ את פסיקת הרמ"א, אך בענייני חו"מ אין למשפחתו שום מורשת בעניין, ויש סיבה להכריע דווקא כמרן בעניין מסויים, רבים הפוסקים שהכריעו כי במקרה זה הוא אינו מחוייב בדווקא להכרעת הרמ"א. ועוד הרבה על זו הדרך. אך צריך לבחון היטב היטב כל מקרה לגופו.