גילוח בימי צער?

הרב כתב ב"מעט מן האור" שראוי שלא להתגלח עד ביטול הגזירה. כעת כשאנו רואים שהגזירה לצערינו לא התבטלה, האם יש להמשיך ולא להתגלח עד סיומה? ובכלל, מה ההנהגה לימים קשים אלה- האם יש לנהוג מנהגי אבל כמו בשלושת השבועות?

ראשית, לא כתבתי את דבריי בעניין אי הגילוח בתורת חיוב אלא בלשון "ראוי". כמדומה שאחר שלדאבון לבנו גמרו לגרש את כל היהודים, כבר איננו שרויים בימי הגירוש, ואפשר להתגלח. והרוצה להדר ימשיך עד חורבן בתי הכנסת. לא כתבתי לשון של "עד ביטול הגזירה" מפני שלא סמכתי על הנס, ולכן כתבתי "עד תום הגזירה".