במצב של פיקוח נפש אדם ביער אין לו מה לאכול יש לו או בשר חזיר או בשר אדם מה יאכל ? אם תגיד חזיר אומר לך חזיר דאורייתא אדם לא

לשואל, שלום וברכה! אינני יודע לענות תשובה מלאה. אכתוב כמה נקודות שיתנו כיוון: 1. ראשית, לא נכון לכתוב בפשטות שאין איסור תורה באכילת בשר אדם. לדעת הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פ"ב ה"ג) יש בזה איסור עשה. יש לדון גם על איסור "בל תשקצו" שנכלל בו איסור לאכול דברים המאוסים לרוב בני האדם (הל' מאכלות אסורות פי"ז הל' כט-ל, ועל גדר האיסור, האם מדאורייתא ואין לוקים עליו או מדרבנן, ראה אנצי' תלמודית ערך 'בל תשקצו'). יש לדון גם על איסור ההנאה מבשר המת, ואין כאן המקום להאריך. בכל אופן, על פניו במדרג המקובל של האיסורים לפי גדרי "הקל הקל תחילה", שנמדדים לפי חומרת העונש שקבעה להם התורה (יומא פג ע"א), איסור בשר חזיר עומד לכאורה במקום חמור יותר. 2. האם זה אומר שעל האדם לאכול בשר אדם? אם הוא פשוט "לא מסוגל" הוא לא צריך להכריח את עצמו. בדומה לזה יש שהתירו בשבת לשחוט עבור החולה במקום להאכיל אותו נבלה שמוכנה, שמא מתוך גועל מהנבלה הוא יגיע לכלל סכנה (דעת הרא"ש, ראה בבית יוסף או"ח סי' שכח). 3. בספר 'דור רביעי' על מסכת חולין (מהדו' תשס"ד עמ' נז) כתב שאיסור אכילת בשר אדם, הגם שלא נתפרש בתורה או עכ"פ לא נאסר באיסור לאו, חמור יותר בעיני השי"ת יותר מכל מאכל אסור. התנהגות שנחשבת בעיני כל העולם המתוקן כבלתי אנושית, גרועה יותר מכל התנהגות שאסרה התורה לישראל. דברים בכיוון זה כתב גם הרב לייב מינצברג, בספר 'בן מלך' על התורה חי"א עמ' תקד. 4. לדעת בעל 'דור רביעי' כך גם לגבי הליכה ברחוב ערום, זהו איסור דאורייתא שאינו מפורש והוא חמור יותר מכל איסור שנאסר לישראל. לענ"ד יש בדבריו הפרזה. בגמרא בברכות יט ע"ב נאמר: "אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק, מאי טעמא - אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב". פשט הדברים שמדובר גם באופן שהאדם יאלץ לעמוד ערום (לא רק סתימת הלשון, אלא גם במציאות פעמים רבות בימי חז"ל היה על גוף האדם בגד אחד בלבד). וכך מפורש בתוספות (ב"מ ל ע"ב ד"ה אלא לזקן, וכן בתוס' הרא"ש בכמה מקומות), שמדובר גם באופן שהאדם יישאר ערום לגמרי. (ה'דור רביעי' מסתמך על הדגול מרבבה ביו"ד סי' שעב, שהקל לכהן ערום ללבוש ביגוד מינימלי לפני שיימלט מאהל המת, אבל המעיין בדגמ"ר יראה שהקל משיקולים מיוחדים בהלכות טומאת כהנים, וגם הוא מודה שאיסור דאורייתא בקום ועשה גובר על הבזיון בלהיות ערום). יש לשים לב להגדרה "חילול השם": היא כמעט הפוכה מהמושג הרגיל, כאילו זה רק עניין תדמיתי כיצד התורה ומקיימיה מצטיירים בעיני הבריות. כבוד התורה הוא קודם כל קיומה, אי קיומה - הוא חילול השם. לכן לבישת הכלאיים היא חילול השם ופשיטתם היא קידושו! (עי"ש עוד בגמ' בברכות). 5. לכן, צריך להפריד בין המעשה הפרטי לבין המימד התרבותי. אדם שהתרגל להלך ללא בגדים ובעיניו אין בזה שום פגם, זו תרבות גרועה יותר מכל עבירה. אבל אדם נורמלי שנאלץ באופן חד פעמי לפשוט את בגדיו בגלל אילוץ חמור כדי להימנע מעבירה דאורייתא - קדוש ייאמר לו. ובהשלכה לשאלתך: אם השאלה היא איזו נורמה לבחור, אכילת בשר חזיר או אדם, עדיפה אכילת החזיר. אבל אם מדובר על משהו חד פעמי: האדם נשאר אדם נורמלי, מתייחס לאכילת בשר אדם כאל תועבה, אבל באופן חד פעמי עושה זאת מפני כהכרח שלא יגונה - אינני יודע לענות על השאלה מהו הדבר הרצוי יותר בעיני ה' יתברך.