ראיתי את תשובתו של הרב בעניין מכירת חמץ השנה. למיטב הבנתי, ויתקן אותי הרב באם אני טועה, כוונת הרב היא להעיר בדיני מקח וממכר, שכאשר אדם מוכר וישנה "אומדנא דמוכח" שאין בכוונתו האמיתית למכור - המכירה לא חלה. וע"פ הרמ"א בחו"מ רז/ד. ומצאתי בשו"ת התעוררות תשובה, ח"ב סימן קלט, שמתייחס למקרה דומה מימי מלחמת העולם הראשונה, אל מול שואל שהביא סברא זו ממש. וענה לו שם בתרתי. (א) שאמנם מחדש הרמ"א שע"פ אומדנא דמוכח ניתן להוסיף תנאי בדבריו, אך לאמוד בדעתו שכלל לא התכוון למכור לא ניתן, שהיא אומדנא נגד מעשיו המפורשים. (ב) שמסתמא כן גומר דעתו במכירה, שהרי אם לא יכוון למכור באמת - יעבור על בל יראה ובל ימצא, ואף לאחר הפסח ייאסר מדרבנן. וכדין מכירה בדבר מועט, שכדי להפקיע איסור חמץ - גמר ומקני. ואם המכירה חלה הלכה למעשה, והממון יצא בדיינים - אם יתבענו הגוי - מדוע שיהיה אסור למוכרו בפסח? אשמח לתשובה מכבוד הרב, בברכת פסח כשר ושמח.

יש לי גם הסבר אחר, הרב המוכר לגוי לא מוסיף על הכתוב בשטר. בשטר לא הוזכר שום תנאי הגוי לא מודע כלל לבעיה וקונה הכל בקניין גמור אך בכל זאת המוכר עובר על איסור כי לא התכוון למכור. הדבר דומה למי שהתכוון לאכול חזיר ועלה בידו טלה. הוא צריך כפרה (סוף קדושין)