שלום לרב, יש לי שאלה: אני בת 21 ובן זוגי בן ה28 כבר 4 שנים יחד. אני בן אדם מסורתי ומאמין וככה גם הוא. כבר 4 שנים שכל חג גדול אנחנו עושים בנפרד. בן הזוג שלי תמיד מבין ורואה אותי ודווקא בעניין הזה הוא לא מסוגל. החג חשוב לי, הביחד, הקרבה, האווירה, הברכות, האמונה, הלכידות של החג. ובכל זאת בכל חג וחג הבן זוג שלי מעדיף לעשות חג עם המשפחה שלו בתירוץ שהמשפחה שלו הגרעינית קטנה אך כל חג הם חוגגים עם המורחבת. תמיד התפשרתי , וויתרתי עשינו בנפרד. כי זה לא חשוב לו כמו שזה חשוב לי. הדמעות שלי תמיד מטלטלות את עולמו, ודווקא הדמעות שנפלו לי מול העיניים שלו בנושא הזה לא מזיזות לו אף פעם. אני כבר לא מסוגלת לחגוג את החג בנפרד. אני מרגישה שזה מערער את המערכת יחסים שלי איתו. מרגישה שזה חסר לי. ולא מצליחה לשחרר מזה. הוא בטענה שאנחנו עוד לא נשואים וכשנהיה נשואים זה יהיה אחרת. מה אוכל לעשות כדי לגרום לו להבין כמה זה חשוב לי ושהוא צריך להיות לצידי גם בחג כי גם אני חשובה. עם כל המשפחה המורחבת שלי אני מרגישה חזק את הבדידות בלעדיו ולא נהנית מעוצמת החג, מורידה דמעות בשולחן חג לעיני כולם כל פעם מחדש. מה אוכל לעשות?

שלום רב מצער שלא עניתי בזמן. אבל באמת אי לי תשובה בשבילך. אני מבין אותו שכל עוד שלא התחתנתם יש דברים שאתם לא עושים ביחד. הוא לא מתכוין לפגוע בך. אולי זה ידחוף אתכם להקדים את החתונה... כל טוב