שלום כבוד הרב בפרשת קדושים יש את הפסוק ואהבת לרעך כמוך אני הקב"ה. ורבי עקיבא תבע את האימרה המפורסמת השגורה בפי כל אדם מישראל שהיא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. אך היו כאלה שחלקו על רבי עקיבא למשל בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול יותר שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה עמי חברי אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלקים עשה". בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו. עמד ר פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי.בפועל ההלכה היא כרבי עקיבא בימינו כי כולם רק מצטטים את המימרה שלו. אך מדוע המימרה של רבי עקיבא השתרשה בכל הקהילות והדורות?

בוקר טוב לעם ישראל מחלוקת בענייני אגדה הם לא מחלוקות האומרות 'זו אמת וזו לא ' אלא פנים שונים של המציאות הרוחנית. התנאים הענקים הללו חלקו במה נחשב כלל גדול יותר בתורה אך כולם מסכימים שכל דבר שנאמר שם הוא כלל גדול בתורה. לכן מה שידוע לנו בשם ר''ע ככלל גדול בתורה זה ודאי אמת ומוסכם לכל. הדעות האחרות סוברות שיש כלל ושורש יותר עמוק מזה אמנם יש מי שחשב [בעל יפה תואר] שזה מדרש טועה אך גדולי עולם התייחסו למדרש הנ''ל בכובד ראש ביניהם המהר''ל, החיד''א, בעל הנתיבות והרב יעקב אבן חביב עצמו [שפרסם את המדרש הנ''ל]. הבאתי להלן את תורף דבריהם לבאר מה הנקודה שכל תנא חושב שעושה עניין מסויים ככלל גדול יותר בתורה מקורות והרחבות נחלת יעקב (בעל 'הנתיבות' על חו''מ) שמות פרק כה (פרשת תרומה) (ט) ככל אשר אני מראה אתך בהר וגו' וכן תעשו. ... אפרש דברי המדרש שהובא בעין יעקב בהקדמת הכותב, וז"ל: בן זומא אומר מצינו פסוק כולל, והוא: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר, והוא: ואהבת לרעך כמוך. ר' שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר, והוא: את הכבש האחד תעשה בבוקר. עמד ר"פ על רגליו ואמר הלכה כבן פזי משום שנאמר ככל אשר אני מראה אותך בהר וגו' וכן תעשו עכ"ל המדרש, והוא תמוה למעיין וכל הרואה משתומם. ובעזה"י אפרשו באר היטב. כי הנה ידוע מאמר רז"ל כי העולם עומד על שלשה דברים על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א, ב), ועל ג' העמודים האלו יסד המדרש דבריו, ובזה יתפרשו כמו שאבאר: בעבור היות העיקר שבכל המצות הוא האמונה, והשרש שבכל התרי"ג מצות הוא קבלת עול מלכות שמים, כי בלתי זאת אין התחלת בעשיית המצות, כי מהתחלה מחויב לידע את מי יעבוד. וההבדל בין מצוה זו לשאר מצות מבואר ומובן מעצמו, כי אף אם יפלו איזה מצות מהתרי"ג - עכ"ז ישארו האחרים, ואם נניח מצוה זו של שמע ישראל - יפלו ח"ו כל התרי"ג מצות, כי האיך שייך לעשות אם לא נאמין בהמצוה, שיש אדון המצוה, והוא אחד שיש בידו להשכיר ולהעניש. נמצא כי עיקר והיסוד המוסד לנו הוא קבלת עול מלכות שמים, ועל זה שפיר אמר בן זומא מצינו פסוק כולל והוא שמע ישראל. ואמרינן בגמרא (ד"א זוטא ט וב"ר לח, ו) גדול שלום בעולם, שאפי' עובדים ע"ז מוחלים להם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד, יז). ולכאורה יפלא לומר כי השלום יהיה מגין ויכפר חטא עבודה זרה, החמורה מכל עבירות שבתורה, כי כופר בהשי"ת ברוך הוא ובמצותיו. אמנם נראה לי כי הענין הוא כך: כי אין לך דמיונות כוזבות וסכלות ומעשה שטות גדול מע"ז. אמנם אם יש בין אנשים שלום ואחדות וצייתי זה לזה, אין ספק כי אחד ידבר על לב חבירו ויתבוננו כולם האמת, והשקר ירחקו, כי אז יסברו אחד לאחד, ויבואו אל האמת האמיתי, ויבינו כולם כי השי"ת ב"ה הוא לבדו אחד האמיתי ואין בלתו. אמנם אם אין השלום ביניהם, ונהפוך הוא, כי כל אחד סותר דברים של האחר, והמה תמיד בנצחון, יכול להיות כי משנאתו של הנגדו יהפוך דברי אלקים חיים, וישארו בהדמיונות הכוזבות שלהם, ולא יבואו על האמת לעולם, ויעמדו בטעותם. לזה אמרו גדול השלום כל כך שמכפר חטא ע"ז, וכוונתם להדברים הנדברים אשר בארנו, כי ע"י השלום יעמדו עצמם על קוטב האמת. ועולה יפה דברי חז"ל. וזה שאמר בן ננס מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך, כי בזה נכלל שורש האמונה, וע"י זה יבא לקיים התרי"ג מצות, ולזה כולל הכל. וכל זה על ידי השראת קדושה, ובהשכין שכינתו בתוכינו ומשפיע עלינו שפע קדושתו ב"ה, ע"י זה בא השלום והאחדות, כידוע כי הקדושה שורש האחדות והשלום, והטומאה שורש הפירוד והתחלקות הלבבות. והנה כל עיקר השראת קדושה הוא בארץ ישראל ובמקדשו, שם משרה שכינתו ב"ה בתוכנו. מה שאין כן בשאר מקומות, כמאמרם ז"ל נדרים כ"ב א' שם גבי קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב, ואמר לי' ההוא שעתא לא עברינן ירדנא יעו"ש. והכוונה מבואר, כי במקום השראת שכינה ומקום קדושה שם הוא שלום ואחדות, משא"כ במקום שאין שם השראת קדושה, על זה נאמר ונתן ה' לך שם לב רגז. והנה היכן הוא השראת שכינה ומקום קדושה - אין זה כי אם בבית אלקים - הוא המשכן, והר ה' - מקום הקרבת הקרבנות. ולזה אמר בן פזי מצינו פסוק כולל יותר, והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר. כי בעבור היות ציוונו השם ב"ה על הקרבת הקרבנות, ושם השרה שכינתו בתוכנו, ועי"ז בא השלום ואחדות כדברים הנזכרים, ולכן פסוק זה כולל יותר. כלומר עבודת הקרבנות במקום המקדש היא המשרה את שכינתו בתוכנו הקדושה גורמת לאחדות ושלום בישראל באמת רואים איך יום ירושלים וכיבוש הר הבית גרם לאחדות נפלאה אז [כולל את החילוניים] וגם כיום [כולל את החרדים המבינים שצריך לשמוח ביום הזה כמו מאמר הרב שריה דבלצקי על יום ירושלים] גם מרגישים איך כוחות הטומאה גורמים לפירוד ולמחלוקת [אג'נדות מסוימות. כח קפלן שקרא לסרוב פקודה ולפירוק מדינה, תקשורת שכל הזמן מלבה מחלוקת] בניגוד לכוחות הקודש שמנסים כל העת לאחד ולחבר. והאחדות והשלום גורמות לקבלת מלכות שמים רואים משפחות שיש בהם שלום אז הם יותר מתחזקות. בית כנסת ספרדי יש בו הרבה מתחזקים וקבלת מלכות שמים היא קריטית לכל תריג מצוות. רק כשיודע מי המצווה ומקבל אותו עליו, אז יקיים את מצוותיו. לגבי המדרש הנ''ל הובא בהקדמה של הכותב לעין יעקב בעל ה'עין יעקב' בחיבורו 'הכותב' (על עין יעקב) הקדמות הקדמה מצאתי כתוב בשם המדרש ובקשתיהו ולא מצאתיהו בכל שיתא סדרי וזהו נסחו: בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו' בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' עמר ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. וראוי להזכיר יסוד שורש מחלוקת ג' תנאים האלה. והנראה ע"ד הפשט כי סברת בן זומא שעיקר גדול בתורה יתד שהכל תבוי בו הוא ידיעת האמוניות התורניות הנרמזות בפסוק שמע ישראל. וסברת בן ננס כי בערך אל כלל ההמון הוא עיקר גדול ויותר כולל עשות משפט ואהבת חסד בין איש לחבירו אשר זה נרמז בפ' ואהבת לרעך כמוך שכן קרא להלל כשבא לפניו עובד כוכבים א' ואמר לו גיירני ע"מ שתלמד לי התורה על רגל אחת ואמר לו ואהבת לרעך כמוך. ובן פזי דקדק בזה יותר וראה כי המעשים טובים נחלקים לשני מינים. הא' בין אדם לחבירו כמו ואהבת לרעך כמוך. הב' בין אדם למקום כמו מעשה הקרבנות. ולזה ייחד פסוק את הכבש אחד כי הוא מעשה הקרבנות לעבודתו ית' בעבור זה נקבעה הלכה כבן פזי לפי שהוא מקבץ מעלות הדעות אמתיות ומעלת מעשה הטוב וראיה לזה פסוק ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כי מעשה המשכן שרשו דבר עיוני אמוניי וצוה וכן תעשו שהמעשה והעיון יהיו נקשרים יחד והיתה כונת שמעון הצדיק לומר כי מעמודי עולם אשר הניחם הקדוש ברוך הוא ועליהם בנאו והעמידו הם שלשה אלה. התורה זה עיון בדעות אמוניות. עבודה ענין הקרבנות שהם כוללים עיון ומעשה. וגמילות חסדים הוא מעשה פשוט בין אדם לחבירו: המהר''ל באר זאת באופן כזה: נתיבות עולם נתיב אהבת ריע פרק א ותמצא בחבור עין יעקב בהקדמת הכותב שמצא בחבור מדרש אחד וז"ל, בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו'. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. ופי' מדרש זה כי מ"ד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כלל גדול, ר"ל פסוק שמע ישראל על יד מצוה זאת הוא הדבוק בו ית' לגמרי ובפרט בתיבת אחד וכמו שהתבאר למעלה בנתיב התפלה ע"ש, וכמו שכתוב אחר זה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובודאי האהבה הוא הדבוק בו יתב' לגמרי כדכתיב לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו. ולכך שמע ישראל הוא כלל גדול בתורה ושאר המצות אינם רק פירוש באיזה ענין יהיה לאדם הדביקות הגמור, וזה כאשר הוא שומר התורה וכל המצות הם הכנה אל הדבוק הזה, ובמצות שמע ישראל הוא עצם הדבוק הזה. ואמר בן ננס ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול יותר, וזה כמו שאמרנו כי זה שהוא אוהב רעהו כמותו לגמרי דבר זה מצד שהוא אדם בשלימות וזה כאשר יש לו צלם אלהים בשלימות, ודבר זה הוא על ידי מצות התורה שהם רמ"ח והם משלימים צלם האדם ואז אוהב לריעו כמותו לגמרי, מפני כי רעהו ג"כ נברא בצלם אלהים וצלם אחד להם כך פירוש זה. ... ואל יקשה לך הרי דרש ר' עקיבא וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חברך ואיך יהיה מקיים ואהבת לרעך כמוך, כי דבר זה ענין אחר, דלענין חייו בודאי חייו קודמים, רק לענין האהבה שיהיה אוהב אותו בזה יהיה אוהבו כמותו. ומה שאמר בן פזי את הכבש האחד תעשה בבקר הוא כלל גדול בתורה יותר, רצה לומר מה שהאדם עובד הש"י בתמידות הגמור והוא עבדו, וכמו שהעבד לא סר עבודתו מן אדון שלו רק הוא עובדו תמידי, ולכך אמר את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו' שזה נאמר על קרבן תמיד שחר וערב דבר זה הכלל בתורה, שתכלית המכוון שיהיה האדם עבד להקב"ה וכל שאר התורה פירושא שע"י המצות הוא עובד את בוראו לגמרי. ואמר דהלכה כבן פזי משום דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, ומדשנה הכתוב לומר וכן תעשו וכבר הזהיר לפני זה על עשיית המשכן, וכפל אזהרה הזאת מפני כי דבר זה הוא כלל גדול בתורה הוא העבודה ולכך שנה בו לומר וכן תעשו לחזק הדבר ביותר, כי צוואת המשכן הוא על העבודה. ומ"מ התבאר לך בדברים אלו אשר אמרנו כמה גדול הוא אהבת חבירו שהוא כלל גדול בתורה: והחיד''א באר באופן הבא דברים אחדים דרוש ו - לשבת תשובה הנה ארז"ל במדרש הובא בהקדמת עין יעקב, וז"ל, בן זומא אומר, מצינו פסוק כולל יותר, והוא, שמע ישראל ה"א ה' אחד, בן ננס אומר, מצינו פסוק כולל יותר, ואהבת לרעך כמוך, שמעון בן פזי אומר, מצינו פסוק כולל יותר, את הכבש אחד תעשה בבקר, עמד ר"פ על רגליו ואמר הלכה כבן פזי, דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן. ובאמת שמאמר זה קשה ההבנה, ולא שייך דקדוקים כי כלו מקשה אחת. ועל הכל, הכרעת ר"פ מקרא ככל אשר אני מראה אותך, אינו מובן מה ענין שמיטה אצל הר סיני. ועוד למה אצטריך לעמוד על רגליו. ועוד מ"ש הלכה כבן פזי, מה שייך הלכה בזה, דלא מיירו בדיני התורה. ואפשר בהקדים מאמר רז"ל הובא בספר החרדים, אין השכינה שורה בישראל אלא כשהם באחדות אחד, שנאמר, והוא באחד, דהול"ל והוא אחד ומי ישיבנו, ומאי באחד. אלא ר"ל, שהוא יתברך אינו שורה כי אם בישראל ביחוד בלב אחד בלי קנאה, וכתב הרב הנזכר, דז"ש, שמע ישראל, שהוא לשון וישמע שאול את העם, וכל אחד בעת קריאת שמע מיחד לבו עם כל עדת ישראל, ומדבר אליהם שמע ישראל, כלנו באהבה וקשר בלב אחד, בלי שנאה וקנאה, ואנו מקבלים יחוד אלהינו, ואומרים ה' אלהינו ה' אחד, עכ"ד. וזה דעת בן זומא, שאמר, דפסוק שמע ישראל הוא כולל, שהוא יחוד ה' המתיחד ע"י ישראל כאיש אחד חברים, וזהו עיקר גדול להיות ישראל באחדות וליחד יחודו ית', והכל תלוי בזה והוא תכלית התורה והמצוה: ודעת בן ננס דקאמר פסוק ואהבת לרעך, יובן במה ששמעתי אומרים משם הראשונים נ"ן, דאהב"ה גי' י"ג, וכשהאדם אוהב רעהו, כמים הפנים לפנים גם רעהו אוהבו, ונמצא זה יש לו אהבה עם רעהו ורעהו יש לו אהבה עמו, ושני פעמים אהב"ה גי' כ"ו, והוא במספר השם המיוחד. וז"ש, ואהבת לרעך כמוך, ובהיות שיש אהבה זה עם זה, אני ה', דב' פעמים אהבה גי' השם המיוחד, וזה כולל יותר, שרמוז, דעל ידי שניהם מתיחד שם המיוחד: ולהבין דברי ר"ש בן פזי, אציגה נא עמך דברי האר"י זצ"ל, ונביא קצת מדבריו לקחת מוסר השכל ולעורר הלב בתשובה, כתב ז"ל בס' הגלגולים פרק ל"ח, דע, שכל מה שאוכל האדם בתוך השבוע, הרוב הולך לסט"א, ואין בו רוחניות, כי אם חלק ההכרחי לזון הנפש שלא תפרד, והמותר מזה הוא מוסיף כח ליצה"ר, ומה שהאדם אוכל בשבת הכל הוא רוחני, אעפ"י שיאכל יותר מן הצורך הכל הוא רוחניות, ונבלע באבריו. וג' ימים אחר שנקבר האדם כריסו מתבקעת ואומרים לו טול מה שנתת בי, וזהו כשעושים חול כשבת וי"ט, כי האדם כל מה שעושה הוא מתקן, אפילו באכילה, שאל יחשוב האדם שהקב"ה רוצה שיאכל האדם בעה"ז להנאת גופו ולמלאת כריסו, אלא הוא לתקן, כי בזמן שאדה"ר עירב טוב ברע נתקלקל הכל אפילו האבנים והצומח, וניצוצות הקדושה נתערבו אפילו בדומם, ולכן סידר הקדוש ברוך הוא בעולמו שמן הדומם יצא צומח, ומן הצומח יתקיים הבעל חי, ובע"ח כשאוכל אותו האדם ישאר רוחני, וניצוצות שנאבדו בזמן אדם הראשון חוזרים אליו בהדרגות אלו, ולכן באכילה הוא מרויח ומוסיף כח לנשמתו, וזה ישיג האדם על ידי הברכות שמברך בברכת הנהנין, שע"י הברכה לוקחת הנפש חלקה הרוחני, והוא מזון הנפש. ובזה יתורץ מה שחקרו הפלוסופים, איך יתכן שהנפש הרוחנית נזונית מהגשמי, כמו שאנו רואים שאם לא יאכל האדם ימות, וזש"ה, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כלומר, לא על הגשמיות יחיה האדם, אלא על הרוחניות, שהם ניצוצות הקדושה, שהוא מוצא פי ה', ויפח באפיו נשמת חיים, ... ונבא לעניננו, כי על ידי הקרבן מעלים ניצוצות הקדושה מדצח"ם, כי המלח דומם, והסלת והיין צומח, והבהמה חי, והכהן מדבר, כמ"ש בטעמי המצות להאר"י ז"ל שנדפס מחדש פרשת ויקרא, וממש"ל בשם ספר הגלגולים, אתה תשמע, דהעולה כלה כליל לרוב ניצוצות הקדושה שבה, וראויה להיות אשה ריח ניחח, וקרבן כשמו, לקרב הכתות העליונים ממטה למעלה, והיו לאחדים. וזהו את הכבש אחד, כי ע"י הקרבן, ובפרט עולת תמיד, יתאחדו העולמות, ויתוקנו הניצוצות, ויתאחדו למקום עליון כביכול. ומזה ניכר, כי מלבד שהאדם צריך להיות באחדות עם רעהו, עוד בה, שאפילו להעלות ניצוצות עולת תמיד היו שותפין כל ישראל, שהתמידין באים מן השקלים, וז"ש ר"ש בן פזי, דפסוק, את הכבש אחד, כלול יותר, דמשם נשמע, דישראל צריך שיהיו באחדות בכל, שהרי אפילו בעולת תמיד היו שותפין כלם להעלות אותם הניצוצת, וא"כ פסוק זה הוא כולל יותר, דלא מיבעיא בענינים הנגלים ונראין לעין שיהיו באחדות, אלא אפילו בנסתרות ורמזים צריכין להיות כאיש אחד חברים: ... (הרחיב שם הרבה). אמנם יש מי שהבין שהמדרש הזה הוא טעות כי הוא לא הגיוני במה שמקטין את דברי ר''ע של 'ואהבת לרעך כמוך' וכאילו לא נפסק כמותו. יפה תואר (הרב שמואל אשכנזי. חי לפני כ450 שנה בטורקיה) בראשית פרשה כד סימן ז (פרשת בראשית) רבי עקיבא ראה לסיבה זו עצמה ואהבת לרעך כמוך כלל גדול, ... כשיזהר בשל חבירו כשלו, הוא מוזהר מאד יותר ממה שאפשר שיזהר לפי שהוא בצלם אלהים. וגם אפשר דואהבת לרעך כמוך יובן גם על מצות שבין אדם למקום, דרעך זה הקדוש ברוך הוא, ... ובעל עין יעקב בהקדמתו כתב שמצא מאמר כתוב בשם המדרש, ובקשו ולא מצאו בכל שיתא סדרי. וזה נוסחו, בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו', בן ננס אומר מצינו פסוק כוללו יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו' [שמות כט, לט]. עמד רבי פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב [שמות כה, ט] ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. ופירש בו פירוש הלציי. ולא אאמין שהנוסח הלז מחז"ל, שאין לו הבנה לפי הפשט, אלא אחד מן התלמידים המציאו להתגדר בפירוש זר או הלציי: בשורות טובות לכל ישראל בעז''ה