שלום כבוד הרב, לפני כמעט שנה ביום הולדת שלי ידיד הביא לי מתנה טבעת בנוכחות עדים ובצחוק שאל התינשאי לי (לפני שנתן לי את הטבעת) אני לא עניתי תשובה (כיוון שהשאלה לא הייתה רצינית) אבל לקחתי את הטבעת כיוון שזאת היתה מתנת יום הולדת לצערי. העדים (גברים) היו אחיו ועוד ידיד ששומר שבת שאפילו לחץ עליי לענות תשובה ולא עניתי. חברות שלי גם נכחו. ישבנו בגינה, היו בכללי אנשים מסביב אבל אני לא יודעת להגיד אם שמו לב... ברור שלי שזה חמור מאוד ובכלל לא משהו שמשחקים איתו אפילו לא בצחוק פשוט אז לא ידעתי כמה צריך להיזהר מזה...האם אני צריכה לפנות לבית דין הרבני?

שלום וברכה, כפי שכתבת בשום אופן אין לעשות דברים כאלו אפילו בצחוק. זה משחק גרוע שעלול להוביל לבעיות חמורות ביותר. במקרה שלך אין כאן אפילו חשש קידושין ואת לא צריכה לדאוג מזה כלל.     הרחבה: כתב הרמ"א (אבהע"ז מב א): "הגה: אמרה תחלה: קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת (תשובת מוהר"ם סוף ספר נשים). ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין". עכ"ד הרמ"א.    מבואר בדברי הרמ"א שגם כאשר האשה טוענת שהתכוונה בקידושין לשחוק בלבד, בכל זאת היא מקודשת, ולא הולכים בקידושין אחרי אומדנות והוכחות שלא התכוונה לקידושין.   אולם כבר כתבו כמה אחרונים שכאשר יש אומדנא דמוכח אין חוששין להצריך גט. ז"ל החזון איש (אה"ע נב, ג): "ונראה דלאו כללא כייל (המהר"ם) שאין אומדנא מועלת באשת איש, דלא הושיבו בית דין על כך לא בגמרא ולא בבי"ד של מהר"מ [...] אלא כוונת מהר"מ שלא נסמוך על הכרעת הדעת להתיר אשת איש לומר שיש כאן אומדנא דמוכח, דמי יערב לבו לזה ומנין לנו שלא נתרצו [...] אבל אם באמת הוא אומדנא דמוכח ודאי, אין כאן קידושין, דאין חילוק קדושין משאר מילי, וזה דלא כמו שראיתי בס"א".       וכן ביאר בשו"ת מנחת אשר (ח"ב, פא-פב), וז"ל: "דעד כאן לא כתבו הפוסקים להחמיר בקידושי שחוק, ולהמנע מביטול קידושין ע"י אומדנות והוכחות, אלא במקום שיש צד כלשהו שיש כאן קידושין ואנו באים לבטל את הקידושין ע"י אומדנא, אבל כאשר ברור הדבר כביעתא בכותחא וכשמש בצהרים שאין שום צד הו"א שכיונו לשם קידושין ואיש אחד מאלף כאשר היה רואה כל השתלשלות הענין לא היה מסתפק כלל אם התכונו לקידושין, ולפי רוח המקום והזמן ודרכי בני אדם ונימוסיהם אין כאן שום צד ושיקול דעת שיש כאן קידושין, אין הנידון אם אומדנא מבטל קידושין, אלא אין כאן אפילו אומדנא לקיים את הקידושין, ובכה"ג אין כאן קידושין כלל."..."דכל מושג האומדנא כל עיקרו ומהותו באומדן הדעת בדבר שיש לדון בו ולפרשו לשני צדדים ואומדן הדעת נוטה לפירוש מסויים, משא"כ בדבר שאין בו ספק כלל. הגע בעצמך, בחור ונערה המשתתפים בהצגה שבה הוא מקדש אותה, וכי גם בכה"ג נדון שמא קידושין יש כאן, כאשר ברור וידוע שאין כאן אלא משחק והצגה. לענ"ד נראה דכל כה"ג אין כלל צד להחמיר דאין זה אומדנא אלא ידיעה ברורה". עכ"ד המנחת אשר. בענייננו יש לצרף את העובדה שלא היו כאן עדים כשרים אלא עד אחד ששומר שבת (וגם עליו קצת נשמע שהוא לא לגמרי מקפיד על המצוות וצריך בדיקה לגביו), ושאר העדים הם קרובי משפחה או נשים שאינם כשרים לעדות. ואף שזה היה בגינה והיו אנשים מסביב מסתבר שהסובבים לא שמו לב, וגם אם כן, אולי לא היו כשרים לעדות. ואף אם נניח שהיו שם שני עדים כשרים כבר כתב האגרות משה (אבהע"ז פב ענף ג) שלא אומרים שלא הולכים אחרי אומדנות אלא כשהעדים לא ידעו בבירור אם כוונתם לשם קידושין, ויש צד שכיונו לשם קידושין, אבל כאשר לפי דברי העדים ברור שלשחוק נתכוונו אין כאן חשש כלל. ובמנחת אשר (שם) הביא מאוצר הפוסקים שכן כתבו עוד כמה מגדולי הדורות האחרונים.  יש להוסיף שכיום הלשון "התינשאי לי" משמעו לשון של הצעת נישואין, ומתכוונים – "האם תרצי בהמשך להתחתן?", ולא במשמעות "האם עכשיו תרצי להיות נשואה לי?"  ויש להוסיף את מה שכתב בשו"ת יביע אומר (ח"י, אבן העזר סי' כה) וז"ל: "ובפרט שיש לנו תקנה והסכמה בחרם מהרבנות הראשית על הפקעת קידושין של מי שיעשה קידושין בארץ ישראל שלא בשעת החופה. וסמכו על מ"ש בתשובת הרשב"א (סי' אלף רו)"... ע"ש.   וכן הסכים הג"ר צבי פרבשטיין שליט"א רבה של קדומים שבנידון שלנו אין חשש קידושין.  כל טוב!