שלום כבוד הרב. במשנה מסכת סנהדרין פרק ד משנה ה כתוב שמאיימים על עדי נפשות שהיו מכניסים אותם ומאיימים עליהם דבר ראשון שמא תאמרו מאומד. והדוגמא לשמא תאמרו מאומד זה בבלי סנהדרין: כיצד מאומד? אומר להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר. אם כך ראיתם לא ראיתם כלום. והנה השאלה אם צריך מקרה כל כך נדיר שבו העד יראה את ביצוע הרצח באור יום אז כיצד אפשר יהיה להרשיע רוצחים בדין תורה אם לא יביאו ביוזמתם בכנות ללא כפיה ויאמרו מודה אני, נראה שאפשר לסגור את העסק כי יצטרכו לשחרר רוצחים שיחיו חופשיים ביננו ופה באמת יש בצורה מוקצנת דמי אחיך זועקים מן האדמה.

שלום א. הודאת הרוצח ברצח לא תחייב אותו מיתה על פי דין תורה. ב. אכן קשה מאד, עד לא מצוי בכלל, שבית דין יהרוג רוצח או מחלל שבת כפי שמציינת המשנה במכות (פרק א' משנה ז'): סנהדרין ההורגת אחד בשבוע (=פעם בשבע שנים) נקראת חובלנית (=כיון שהם צריכים להיות מתונים בדין, ויחזירו בדיני נפשות לזכות) רבי אלעזר בן עזריה אומר, אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. על דברי תנאים אלו מגיב רבן שמעון בן גמליאל ואומר, אף הן מרבין מו שופכי דמים בישראל (=מתוך כך אין מכלין הרשעים ומרבים לשפוך דם). ג. גם רוצח שלא הצליחו להרוג אותו כיון שלא היו עדים שעברו את חקירת העדים בהצלחה, נאמר במשנה (סנהדרין פרק ט' משנה ה') ונפסק להלכה ההורג נפש שלא בעדים (=שלא בעדות שיהיה מחוייב עליה מיתה. ומכל מקום ידוע לבית דין שהדבר אמת שבודאי הרג, אלא שהוכחשו העדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת), מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. ומסביר הרמב"ם (הלכות רוצח פרק ד' הלכה ח'): "כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן ואחר כך מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסם מכובד החולי". ולמעשה הוא ימות מכך. יום טוב