[הָאַדְמוֹ"ר מִבִּיָאלָה בְּסִפְרוֹ מְבַשֵּׂר טוֹב" חֵלֶק "עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא" כּוֹתֵב מְפָרֵשׁ וּמַסְבִּיר]: אִיתָא בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא [תצוה ו]: זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שה"ש ז ו): "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל", הָרָשׁ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל - שָׁקוּל כְּאֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מ"א י"ח מ"ב): "וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל". "וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן" (שה"ש שם), הַדַּל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל - שָׁקוּל כְּדָנִיאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דניאל ה כ"ט): "וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא וגו". וְהַדָּבָר צָרִיךְ עִיּוּן, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַדַּלִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יַעַמְדוּ בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁל עֲנָקִים שֶׁל דּוֹרוֹת קוֹדְמִים, שֶׁחוּץ מִמָּה שֶׁעֲנָקִים הָיוּ בַּעֲבוֹדָתָם וּמַדְרֵגָתָם, הֲרֵי גַּם עָמְדוּ בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. אָכֵן לְהַנִּתְבָּאֵר מוּבָן הֵיטֵב, מִכֵּיוָן שֶׁבְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן שֶׁל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם תְּמִידִי וְנִצְחִי, שֶׁהוּא כִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, שֶׁדּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד עוֹבְרִים יִסּוּרִים תְּמִידִיִּים עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. וּכְבָר נִתְבָּאֵר דְּהוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר נִשְׂגָּב מִמְּסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל רֶגַע אֶחָד, שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ לָה וְסוֹבֵל יִסּוּרִים רַק זְמַן מוּעָט. אֲבָל כְּהַיּוֹם כַּיָּדוּעַ סוֹבְלִים מֵהַסִּטְרָא אַחְרָא וְזֻהֲמַת הָעוֹלָם, יִסּוּרִים תְּמִידִיִּים, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד בָּהֶם בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא שַׁבָּת (קיב): "אִם הָרִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים אָנוּ כַּאֲנָשִׁים, וְאִם הָרִאשׁוֹנִים כַּאֲנָשִׁים אָנוּ כַּחֲמוֹרִים". דְּזֶה לֹא קַאֵי עַל דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים הַלָּלוּ, שֶׁאַדְּרַבָּה חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵהַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים. שֶׁאֲפִלּוּ דַּלִּים וְרָשִׁים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הֲרֵי הֵם כְּדָנִיאֵל וַחֲבֵרָיו. וְהַיְנוּ בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ דֶּעֲבוֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנִּים חֲשׁוּכִים כָּאֵלּוּ חֲשׁוּבָה עַד מְאֹד כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מְסִירוּת נֶפֶשׁ. וּרְאָיָה לַדָּבָר יֵשׁ לְהָבִיא מִמָּה שֶׁכָּתַב מוהרח"ו זצללה"ה [בְּשַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים הַקְדָּמָה לח, שַׁעַר ח מִשְּׁמוֹנָה פְּרָקִים]: "פַּעַם אַחַת שָׁאַלְתִּי לְמוֹרִי (הָאֲרִ"י) זַ"ל, אֵיךְ הָיָה אוֹמֵר לִי שֶׁנַּפְשִׁי הָיְתָה כָּל כָּךְ מְעֻלָּה, וַהֲרֵי הַקָּטָן שֶׁבַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיָה צַדִּיק וַחֲסִיד שֶׁאֵין אֲנִי מַגִּיעַ לַעֲקֵבוֹ. וְאָמַר לִי, דַּע לְךָ, כִּי אֵין גְּדֻלַּת הַנֶּפֶשׁ תְּלוּיָה כְּפִי מַעֲשֵׂה הָאָדָם, רַק כְּפִי הַזְּמַן וְהַדּוֹר הַהוּא. כִּי מַעֲשֶׂה קָטָן מְאֹד בַּדּוֹר הַזֶּה שָׁקוּל בְּכַמָּה מִצְווֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁבְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים. כִּי בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ הַקְּלִפָּה גּוֹבֶרֶת מְאֹד מְאֹד לְאֵין קֵץ, מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּדוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים". עכל"ק. הֲרֵי לְפָנֵינוּ שֶׁאַף בְּדוֹר דֵּעָה שֶׁל תַּלְמִידֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, כְּבָר הָיָה אוֹמֵר שֶׁחֲשִׁיבוּת מַעֲשֶׂה קָטָן בְּדוֹר שֶׁכַּזֶּה "שֶׁהַקְּלִפָּה גוֹבֵאת מְאוֹד מְאוֹד לְאֵין קֵץ", חָשׁוּב וְשָׁקוּל כְּכַמָּה מִצְווֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁבַּדּוֹרוֹת הַהֵם. [עַד כָּאן דִּבְרֵי הָאַדְמוֹ"ר מִבִּיָאלָה]. אוּלָם בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (כ/א) דַּוְקָא מֵעִיד שָׁם שֶׁהַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ יוֹתֵר מֻצְלָחִים מִדּוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים, כְּפִי שֶׁפּוֹנֶה רַב פַּפָּא אֶל רַבּוֹ אַבַּיֵּי וְטוֹעֵן לְפָנָיו: "אָמַר לֵהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי: מַאי שְׁנָא רִאשׁוֹנִים דְּאִתְרְחִישׁ לְהוּ נִסָּא, וּמַאי שְׁנָא אֲנַן דְּלָא אֶתְרַחֵשׁ לָן נִסָּא? ... אָמַר לֵהּ: קַמָּאֵי הֲווֹ קָא מָסְרִי נַפְשַׁיְהוּ אַקְּדֻשַּׁת הַשֵּׁם, אֲנַן לָא מָסְרִינַן נָפְשִׁין אַקְּדֻשַּׁת הַשֵּׁם". וְכֵן בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (כד) מִקְרֶה דּוֹמֶה, שָׁם הַשְּׁאֵלָה מֻפְנֵית לְרַבָּהּ וּמְקַבֶּלֶת מַעֲנֶה מְעַט שׁוֹנֶה הַמְּמֻקָּד בְּטִיב הַדּוֹר כֻּלּוֹ. וְהַהֶבְדֵּל בֵּין שְׁנֵי הַמַּסֶּכְתּוֹת שֶׁבְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, אַבַּיֵּי תּוֹלֶה אֶת הָאַשְׁמָה בַּחֲכָמִים עַצְמָם שֶׁל הַדּוֹרוֹת הַמְּאֻחָרִים, שֶׁאֵינָם מוּכָנִים לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים. וּבְמַסֶּכֶת תַּעֲנִית, רַבָּה מַעֲבִיר אֶת כֹּבֶד הַמִּשְׁקָל אֶל הַצִּבּוּר וְהַדּוֹר כֻּלּוֹ - גַּם כַּאֲשֶׁר הַמַּנְהִיג צַדִּיק וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, דּוֹר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן חוֹסֵם אֶת כּוֹחָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה. אֵיךְ הָרַב יָכוֹל לְסַדֵּר לִי אֶת הַסְּתִירָה הַזֹּאת?

שלום רב לשואל היקר. יש כאן יסוד נפלא שמבואר בקבלה ובחסידות, הנקרא "ערך הפוך בין אורות לכלים". בדורות הראשונים היו ה"כלים", דהיינו הנפשות והכוחות הרוחניים של בני האדם, זכים ובהירים יותר: האבות הקדושים, משה רבנו, הנביאים, התנאים והאמוראים. ואילו בדורות האחרונים יש יותר הסתר וחסרון בזכות ובהירות הכלים. אבל כנגד זה, דווקא בדורות האחרונים מתגלה בעולם אור אלוקי גדול ופנימי יותר: אור התורה, רזי תורה ופנימיות התורה, ובפרט ככל שמתקרבים לגאולה. ו"זה לעומת זה עשה האלוקים", דווקא מפני שהחושך וההסתר גדולים יותר, יש בהם גם "יתרון האור מן החושך", וגילוי של אור רוחני גדול ופנימי יותר. וממילא מובן גם עניין הניסיון, הנשמות בדורות האחרונים פועלות בתוך הסתר וחושך גדולים הרבה יותר, ולכן גם מעשה קטן דורש התגברות גדולה ומקבל ערך עצום. וכפי שביאר האר"י הקדוש למהרח"ו, שגדולת הנשמה אינה נמדדת רק לפי מעשיו של האדם, אלא גם לפי הזמן והדור שבו הוא חי, עד שמעשה קטן בדור הזה יכול להיות שקול לכמה מצוות גדולות שבדורות הקודמים. לעתיד לבוא יתחברו האורות והכלים בשלמות בביאת משיח צדקנו, שבו תתגלה שלמות הן מצד גודל הכלי והן מצד גודל האור. וכך נאמר במדרש תנחומא (תולדות, סימן י"ד) על משיח בן דוד: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מאברהם, ונשא ממשה, וגבה כמלאכי השרת." ויהי רצון שנזכה לראות בביאת הגואל ובבנין אריאל במהרה בימינו אמן. בברכה נאמנה,