בתפילה שבבית הספר בו אני מלמד ישנו מנין מידי יום אך אין בימי שני וחמישי זמן לתחנון "והוא רחום" האם יש לומר רק נפילת אפים כביום רגיל או לדלג הכל. (כרגע אין אפשרות להאריך כלל את הזמן).

אני מניח שהמדובר בבי"ס דתי וא"כ איני מבין את המושג "אין זמן". לא תהיה כהנת כפונדקית. ואם יש זמן לאנגלית וספורט לא יתכן שלא יהיה זמן לתפילה. איזה מסר חינוכי יש בצמצום התפילה על חשבון פיזיקה וביולוגיה? עם זאת יש מקום לשאלה אחרת, תלמידים צעירים שלא חונכו לתפילה ארוכה אינם מסוגלים להתפלל את כל התחנון הארוך של שני וחמישי. האם מותר להם לקצר באמירת התחנון? הדבר תלוי במאמץ החינוכי המושקע בהעלאת ערך התפילה בעיני התלמידים. רק אם מושקע מאמץ רציני בהסברת התפילה ובערכה יש מקום כשלב מעבר זמני לצמצם חלק מקטעי התחנון על חשבון אמירתם של החלקים האחרים בכוונה ובמתינות.קיצור לשם קיצור אין בו שום תועלת ונזקו רב מתועלתו.