הרב כתב "מצינו בפוסקים קהילות שתקנו להם ימים טובים ביום שנעשה להם נס כמו פורים דפרנקפורט.... כיוון שאין לכך איזכור בדברי הפוסקים ולא מצינו שתקנו לבטלה, ועדיין אנו בעת מלחמה וצריכים הצלה וישועה, נראה שיש לומר תחנון...." וגם בהערות לא מצאתי התייחסות למה לא ננהג כתקנת אותם קהילות. הרב דן על גדרי שמחה באבוד רשעים, אבל השאלה יותר עקרונית, לדוגמא, מתקפות הטילים של איראן שלא נהרג אף יהודי, אחת היתה בניסן והשניה באלול. בדורנו קשה לתקן תקנות כלל ישראליות, וגם תקנות מקומיות לא מרבים לתקן, אבל ביחס לאי אמירת תחנון אולי הדבר השונה. ויש להעיר, שבמאמר מרדכי לרב אליהו זצל, ימות חול , פרק כב – וידוי ונפילת אפיים "ימים שנעשה בהם נס – ימים שנעשה בהם נס ליחיד או לציבור נוהגים שאין אומרים בהם וידוי" (נתיבי עם עמ פ"א. כה"ח סי תרפ"ו ס"ק י -י"ב, י"ד.) הלשון כללית ולא דקדק לכתוב ימים שהוקבעו לשמחה...

שלום רב לשואל היקר. יש מקום לחלק בין חיסול ספציפי של מחבלים שנחשב כ'מבריח ארי' לבין מה שציינו הפוסקים כיום שנעשה הצלה ונס לרבים וכפי שכתבנו במקום אחר. אמנם עדיין ההערות של כבודו נכונות ולכן כבר ציינו בסוף השאלה כי, הנוהגים שלא לומר תחנון יש להם על מה לסמוך. בברכה נאמנה,