כתוב במדבר ט ו: " ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא". וזהו המקור לפסח שני, שמי שעסקו בארונו של יוסף לפי המדרש לא יכלו לעשות את הפסח בטהרה ולכן תוקן עבורם פסח שני. והרי ידוע שצדיק במותו לא מטמא, אם כן מדוע הוגדרו כטמאים, הרי עסקו בארונו של יוסף הצדיק?

שלום בשו"ת אבני נזר (הלכות טומאת כהן, סימן תס"ו) חידש לחלק בין צדיק שנהרג על ידי אדם, שאין בו טומאת מת, אך אם מת מיתה טבעית אף צדיק מטמא, ולפי דבריו הסביר מדוע נטמאו אותם אנשים שנשאו את ארונו של יוסף. כיון שיוסף מת מיתה טבעית (ולא מיתת נשיקה) יש בו טומאה מאותם טיפות מרה שזורק בו מלאך המוות. יום טוב